שמרה היא אותם?

לעם ישראל היו וישנם מספר מנהגים, טקסים ומאפיינים המבדילים אותו, ובעיני חלקים ממנו, אף מייחדים אותו משאר כל באי העולם: עָם זה טוען להיכרות קרובה ואינטימית עם האֹלהים, והאחרון בחר בעם ישראל בכדי לשאת את דגל המונותיאיזם בעולם. ברית זאת לא נגמרת בהסכמה שבעל-פה, אלא נמשכת גם אל קיום מצוות כמו ברית המילה, הנחת תפילין וכשרות וזאת כדי להכשיר את התקדשותו של עם זה, בדומה לאֹלהיו: "קדֹשים תהיו כי קדוש אני ה' אֹלהיכם" (ויקרא י"ט, ב'). עוד סמן תרבותי שמייחד את עם ישראל הוא השבת.

אם לזקק את התפיסה הייחודית של השבת, אזי ניתן להשתמש בציטוטו של אשר צבי גינצברג, הידוע יותר בשם העט אחד העם, אחד מהוגי הציונות, ומנהיגה של הציונות הרוחנית: "יותר משעם ישראל שמרו על השבת, שמרה השבת אותם". כלומר, עצם קיומה של השבת היווה "מפלט" של העם היהודי להבדלתו משאר אומות העולם, אך בו בזמן דרכה ניתן היה להנחיל לו ערכים הנגזרים ממנה. זוגיות שאי-אפשר להתיר אותה, כפי שמופיע במדרש רבה: "אמר רבי שמעון בר-יוחאי אמרה השבת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לכולם יש בני זוג ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כנסת ישראל היא בן זוגך" (בראשית רבה י"א, ח').

כאמור, מן הצד האחד השבת היוותה ציון ומצבת זיכרון להמשך קיום הברית בין הקב"ה לעם ישראל, שאליו התלוותה מערכת הלכתית של ערכים ודינים המיוחדים לעם ישראל, כפי שנתפרש בתורה שבכתב וזו שבעל-פה. ומן הצד השני, חלק מאותם הערכים תקפים גם לשאר אומות העולם דוגמת הפן הסוציאלי בשבת שקנה לו אחיזה בדבר הזכות לשביתה מעבודה ומלאכה ולקיום יום מנוחה. אולם אם להיות הוגנים, יום המנוחה בקרב הגויים אינו זהה למודל היהודי ההלכתי. יתר על כן, אף במדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, ישנן פרשנויות רבות לדגם ההלכתי, ויש דגמי שבת שאינם פועלים ברוח הדגם ההלכתי. לבסוף, אין גם זהות מוחלטת בין חוקי המדינה היהודית לדגם ההלכתי, ולמצער יש פער בין החוק הכתוב למציאות.

במגוון חוקים, פקודות ותקנות נקבע כי יום המנוחה השבועי בישראל הוא השבת, וכי בארגונים הרשמיים והממלכתיים במדינה לא תתקיים כל פעילות. המקור לכך הוא עוד בטרם הוקמה המדינה, יום השבת כיום מנוחה רשמי היווה נושא לדיון ער ונוקב כבר בתקופת המנדט הבריטי ביישוב היהודי בארץ ישראל. הסטטוס-קוו שהתפתח בנושא זה במשך השנים בישראל קבע כי השבת תהיה יום המנוחה הרשמי עבור יהודים, אך הוא לא דרש השבתה מוחלטת של המרחב הציבורי בישראל, לא כל שכן השבתה של הפרט במרחב הפרטי.

לא קשה כל כך להבחין כיום כי דברים רבים הנמצאים תחת הסדרי הסטטוס-קוו מופרים בשיטתיות, ללמדנו שהחוקים והתקנות הנדרשים לעניין זה הם בחזקת אות מתה משום שאף אחד לא אוכף אותם. בתחום התחבורה הציבורית למשל, שעל- פניו אסורה בשבת, מתקיימים ברוב חלקי המדינה מדי שבת נסיעות של אוטובוסים לאחר כניסת השבת ולפני יציאתה. כמו כן, אנשים המעוניינים לעשות קניות בשבת מסוגלים לעשות זאת, למרות שכאמור חוקי העבודה אוסרים על העסקת יהודים בשבת. פער זה, בין האידיאל הרצוי לשבת לבין (אי)יישום החוק המצוי בנושא, עלול ללמד אולי, כי מאבק הרואה בסטטוס-קוו הרע במיעוטו, ומבוסס על גישת "הכול או לא-כלום", מקורו במחשבה תמימה, ולמעשה, נדון לכישלון.

למגינת ליבם של שומרי השבת, שמירת שבת כהלכתה על-ידי כלל ישראל הינה תרחיש לא סביר, משום שקיים כיום בישראל ציבור לא מבוטל, אשר ייתכן ומעוניין במנוחה בשבת – אך המודל שהוא רואה לנגד עיניו אינו תואם את המודל ההלכתי והוא מתנגד בנוסף לכל פתרון המגיע בכפייה. ברם, גם על המחנה האחר להבין כי פריצתם של כל הסכרים והפיכתה של השבת לסתם יום של חול, יביא לתהליך מזיק והרסני של השתעבדות הציבור למקומות העבודה, וויתור על זכויותיהם למנוחה לטובת עוד כמה שקלים לכיסם. ושום טיעון או דיבור על החופש הניתן לי – לאינדיבידואל – להחליט בעצמי מה אני עושה עם יום החופש שלי, לא יקהה את המציאות שתצטייר ובה מי שיוכל להרשות לעצמו לשבות מעבודה יעשה זאת, ומי שלא יהיה מסוגל ייאלץ לעבוד.

זה שנים רבות שקיימים להם נוסחי חוקים פוטנציאליים ואָמָנות הסדריות בנוגע לשבת, ומכיוון שקצרה היריעה לפרט אותן אומר כך: רצוי ומוטב שאופי השבת במדינת ישראל יושג באמצעות הסדר והידברות בין הניצים. ההסדר ישען על עקרונות בסיס שלהם הסכמה רחבה. בהמשך עשויים – אך לא חייבים – לכלול חקיקה בנושא, אך חשוב לשמור על דפוס ההסכמה הרחבה שינבע מתוך הכרה כי המציאות מחייבת גמישות כלפי הצדדים. היפוכה של גמישות זו הוא מלחמת התשה, המבוססת על מחשבה תמימה כי "הצד האחר" ייעלם מעינינו במהרה או יחליף את עורו. כדבק מלכד לעם היהודי לאורך הדורות, ולאור התמורות במאפיינים הסוציולוגיים שחלו בו – רוצה אני כי כל אדם יימצא נקודת הזדהות עם רובד מסוים בשבת או ליצור אחת כזו משום שזה מסמל עבורי המשכיות לתרבותנו ומורשתנו, ובה בעת יש להפנים את העובדה כי קיימות דרכים שונות לקבל את השבת ולעשות את מרב המאמצים שהפרט והזולת לא ייפגעו כתוצאה מכך.

מאת

איתמר מרגלית

איתמר מרגלית

בן העמק, משתדל להיות מענטש וחביב על הבריות. מאמין שלא בכח ולא בחיל משיגים דברים אלא ברוח ושדרך ארץ קדמה לתורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.