מיומנו של מנהל קהילה

לא תמיד פשוט לחיות בקהילה, אם כי ניתן בקלות לשוות לה דימוי רומנטי שמגלם בתוכו ערבות הדדית, חזון ובסיס משותף לכל חבריה.

לא פשוט להיות מנהל קהילה, למרות שיש לביטוי זה ניחוח שעשוי להעיד על מנהיג רוחני, רועה שמנהיג את צאן מרעיתו ושולט בהיבטים רבים של תושבי הקהילה.

במציאות כל זה נראה קצת אחרת. אמנם לא הספקתי בגילי הצעיר להיות מנהל קהילה אך במשפחתי נמצא כבר מנהל קהילה אחד, אבא שלי.

אף על פי שעברו כבר שתים־עשרה שנים מאז שעזב את הקיבוץ עם משפחתי, הקיבוץ למעשה מעולם לא עזב את אבי. ניסיונו בתפקידים ניהוליים בקיבוץ וחדוות העשייה שלו לא שככו. הוא המשיך לעקוב אחר המתרחש בקיבוצים השונים. זמן לא רב לאחר עזיבתו, נענה למודעה שחיפשה מנהל חיצוני לאחד הקיבוצים, הגיש מועמדותו – והתקבל.

מאז הספיק אבי לעבוד בשישה קיבוצים… משמעותו של התפקיד היא בעיקרו הובלת הקיבוץ במישור האדמיניסטרטיבי והכלכלי תוך תיאום עם הענפים השונים של הקיבוץ ומתן מענה לבעיות של חברי הקיבוץ. בעבר היה ניתן התואר ”מזכיר קיבוץ“ למי שניהל את ההיבטים הכלכליים, החברתיים והערכיים (היה תפקידו הקודם של אבא) אולם בעקבות השינויים שחלו בקיבוצים רבים– מעבר ממודל שיתופי ושוויוני באמצעי הייצור ובחיי הקהילה, להפרטה הדרגתית בתחומים שונים והתאמת חיי הקיבוץ לתמורות המשתנות – נעשה פיצול בין התפקידים: המזכיר אמון על הפן החברתי ומנהל הקהילה, על הפן הכלכלי של הקיבוץ.

אולם מאחורי החזות המכובדת הזאת, לעתים מסתתרת מציאות לא זוהרת כלל. במרבית המקרים קיבוצים מביאים מנהל מבחוץ. זאת מאחר שאמון בין חברי הקיבוץ – הדבר הבסיסי שצריך שיתקיים בכל קהילה – אינו קיים. מנהל חיצוני יכול אמנם לבצע את התפקיד ללא הטיה, אך תמיד יקומו לו מתנגדים.

ההתנגדות עלולה להיות מופנית כלפי עצם העסקתו של מנהל שכיר מבחוץ (דבר שלא היה מקובל בקיבוץ המסורתי) שהשינויים להם הוא ”מטיף“ לא יחולו עליו (וסביר להניח שיעזוב בעתיד לתפקיד הבא) או כלפי תהליך ההפרטה של השירותים בקיבוץ.

ובזאת לא תמו קשיו של אותו מנהל קהילה, שכן אם ברצונו להעביר החלטות מסוימות, הן צריכות לעבור את כל הפרוצדורה הקיבוצית. דבר הגיוני בהחלט, אבל לעתים זה עלול לייגע כשיש להביא להצבעה כוללת כל שינוי סעיף, ולו הקטן ביותר, בתקנון (עניין זה עשוי ללמד על הצדדים השמרניים והמקובעים במפעל המהפכני הזה שנקרא ”קיבוץ“).

מה גם שלפעמים מתדפקים על דלת משרדך חברי קיבוץ שרוצים לדון על המקרה הפרטי שלהם ולברר כיצד הקיבוץ יכול לעזור להם, למרות שזה לא תחום אחריותו של מנהל הקהילה מלכתחילה: זו יכולה להיות קובלנה של חברת קיבוץ המתלוננת כי מישהו הוריד את הדף אותו היא תלתה בלוח המודעות או עזרה בסכסוכי שכנים בגלל הכלבים של אחד החברים. אף על פי שתחומים רבים בחייהם של החברים ”הופרטו“ ועברו לאחריותם הם, לא תמיד פשוט ”להחליף דיסקט“ אחרי שנים רבות שבהם נאמר לך שלא רק נכסי הכלל משותפים, אלא גם חיי החברה, וכך יוצא בפועל שמנהל הקהילה עוסק לעיתים בהיבטים רבים של חיי הקהילה בעל כורחו.

אין להסיק מכל האמור לעיל שאבא שלי סובל במילוי תפקידו. נהפוך הוא, הוא מגלה אתגר וסיפוק גדול כאשר הוא מנהל קהילה גדולה ועוזר לאנשים. אך כחלק מהעיסוק בַּנושא, אני מוצא לנכון להאיר את הפינות הפחות זוהרות של ניהול קהילה.

כי לאדם יש צורך, שתמיד היה וכנראה גם תמיד יהיה, להביא עצמו להתנהלות במסגרת שגדולה (קולקטיב) ממנו עצמו (האינדיבידואל), שתוביל אותו ליישם רעיונות שונים. ודווקא היכן שהמציאות אפורה יותר מהרעיונות הגדולים הצבועים בוורוד, מתחיל המבחן הגדול לכל אלו החפצים בחיים קהילתיים.

לו מעוניינים אנו בפתרון הקהילתי ודורשים אותו, עלינו להכיר את שלל הפנים שלו כדי שנוכל לתקנם ולשמור על האיזון העדין שראוי שיתקיים בין אדם לקהילה, בין פרט לכלל, בין אני לזולת.

מאת

איתמר מרגלית

איתמר מרגלית

בן העמק, משתדל להיות מענטש וחביב על הבריות. מאמין שלא בכח ולא בחיל משיגים דברים אלא ברוח ושדרך ארץ קדמה לתורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.