תיקון תורה בכל מקום (תשובה לסיון רהב מאיר)

מאת: יונתן נבו

בהופעה טלוויזיונית רהוטה ביקרה העיתונאית סיון רהב מאיר לפני שנה את הכיוונים שאליכם התחילו ללכת תיקוני ליל השבועות לאחרונה. "הם הולכים רחוק מדי", היא אומרת. נעלמה השאיפה לתקן את הפרט והתחלפה בשאיפה לתקן את התורה או אחרים. הצטמצמה הענווה והנכונות ללמוד משהו חדש על חשבון הדחף לשלב כל דבר בתיקון ליל שבועות.

גברת רהב מאיר אינה זקוקה לי כדי שאמנה את זכויותיה הרבות כאשת תקשורת וכמובילת תרבות, אך הביקורת שלה מעידה שהיא פספסה את משמעות התופעה של ההתחדשות היהודית בישראל. ההתחדשות היהודית אינה נטייה של חילונים להוסיף קצת יידישקייט בצד חייהם, או רצון להמיר את זהותם ולהפוך לדתיים או חרדים (מה שרבים מכנים בטעות "לחזור בתשובה"). ההתחדשות היהודית קשורה לסקרנות ומשיכה שיש ליהודים בישראל עם משמעויות המורשת שלהם. מורשת – ולא שכנוע דתי. היהודים בישראל מתעניינים יותר ויותר במטען התרבותי שלהם, אבל עניין ומשיכה אינם שווי ערך להתבטלות. הם בוודאי אינם שווי ערך לאימוץ נוסחה המדברת על שימור והקפאה ו"חדש אסור מן התורה".

הרנסנס היהודי בישראל, שתיקוני ליל שבועות ההופכים לשונים, מגוונים ולעתים אף משוגעים יותר במסגרתו, מבטא חתירה של היהודים להיות ריבונם על המסורת שלהם. ומסורת אינה יכולה להישאר באותה נקודה בזמן ובמרחב. עם מסורת מתמסרים ומשחקים. גם משה ויהושע והנביאים והזקנים והכנסת הגדולה היו משחקים ביניהם מסירות.

מי שמתמסר עם התורה יכניס לתוך הלימוד את אורח החיים והעולם שלו. לכן אפשר לדבר מה בין ההומור של ג'רי סיינפלד ושל ר' ירמיה או התהיות הקיומיות של קהלת וודי אלן. התסיסה הזו מאפשרת להרים את התורה מקרן הזווית בה הייתה מונחת – ד' אמות של הלכה, מגזר קטן ומצומצם בעם ישראל, בית המדרש ובית הכנסת (הנשלטים בעיקר על ידי גברים) – ולהביאה לכל מקום. שלא במקרה החילונים הוציאו את תיקון ליל השבועות מכלא בית הכנסת אל המתנ"ס והמועדון לחבר. ומהמתנ"ס לתיאטרון, ומהתיאטרון לקולנוע, מהקולנוע לטלוויזיה ומהטלוויזיה לסמארטפון, לפייסבוק ולטוויטר. ליאת אתר פנוי מיניה. אגב, התהליך אפשר גם להכניס את התורה למרחב המשפחתי והאינטימי. מי יכל לדמיין תיקון ליל שבועות כמפגש חברים בדירת סטודנטים לפני שהוציאו אותו מכלא בית הכנסת?

13413635_10153702263492029_4446575672408942536_n

אני יודע – מקומה החדש של תורת ישראל אינו בדיוק הדרך שבה את רואה אותה. העלייה בכמות התיקונים הפומביים מייצרת לדרכי החיים הדתיות המוכרות תחרות. פתאום זה לא להיות יהודי מול להיות ישראלי, אלא להיות יהודי ב-200 טעמים שונים המתחרים ביניהם. ותחרות בהחלט שוברת את מקומה של הגמוניות ישנות – כולל זו החרדית שבחרת לפני שנים רבות להשתייך אליה.

תחרות מובילה גם לגימיקים, לשמאלץ ולמאבק על רייטינג. אבל יש לה השפעה עמוקה וגדולה יותר – תחרות מעודדת יצירה חדשה והחלפה מהירה של "סחורות" ודעות רוחניות בין בני אדם. שלא במקרה ירושלים, בירת ההתחדשות היהודית, חווה במקביל אליה תסיסה תרבותית יוצאת דופן. המפגש שנוצר בה מאפשר להביא יותר דברים חדשים לעולם.

בתיקוני ליל שבועות השנה יהיו גם שיעורי-גימיק ולימודי-קריצה, אבל יותר חשוב – התורה תתרחב ותהיה נחלתם של כל ישראל. גם בעלי בעיית קשב וריכוז שאין להם השרירים לפרק דף גמרא, או אלו שלא מכירים את כל התנ"ך והשולחן ערוך. התורה תגיע ליותר מקום מאי פעם. חג שמח סיון. יהי רצון שתשמחי בחברייך החדשים לבית המדרש והם ישמחו בך.

מאת

יונתן נבו

יונתן נבו

בוגר אלול ה' עין צורים, מאורס לטל וחבר בלהקת "כמה חברים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.