פוסט-אמת

מאת: ג'וליה דולגין (אלול ט' יער)

צדק צדק תרדוף. צריך להגן על החלשים. חייבים להשמיע את קולם של הקורבנות. הוא אשם – עד שיוכח אחרת.

תכתוב בציניות, במילים מכוערות, תקבע את העובדות ואם אפשר, תתאר אותן בפרטי פרטים. עסיסיים. תסתמך על שמועות, הנזק כבר ייעשה.

אל תעצור לחשוב על המשפחה שלו, על ההורים, על בת הזוג. לא לא, אין צורך להיזהר. כשמדובר בעשיית צדק הכל כשר.

אם תגלה שקצת הגזמת, או שאולי בכלל טעית, לא נורא. כולם ישכחו, ואפילו מהר.

כולם. חוץ ממנו כמובן, ומהמשפחה שלו, מהנכדים שלו. אותם זה ימשיך להעסיק עוד הרבה מאוד זמן. אבל חוץ מהם, אף אחד לא יחשוב על זה שוב.

ואל תדאג, אם תרגיש שאתה מסתבך, פשוט תשתמש בקלף שקרוב לוודאי ישלפו נגדך. תגיד שהאינטרנט הוא האמצעי הנפוץ ביותר להפצת בדותות. תהפוך את הכל, זה עובד.

העיקר שתקבל טיפ-טיפונת חשיפה. זה כל מה שצריך. משם הדברים ירוצו לבד.
עזוב את העובדות, את החוק היבש.

צדק צדק תרדוף.

מילת השנה שנבחרה על ידי אוקספורד ב-2016 היא 'פוסט-אמת' (Post Truth). המונח מתייחס לנטייה שלנו להעדיף חצאי אמיתות ועובדות לא נכונות. אמת חדשה. אמת שמתפרסמת בפוסט. אמת שמוכיחה פעם אחר פעם שלעובדות אובייקטיביות יש פחות השפעה בעיצוב דעת קהל מאשר לפניות לרגש.

אז אני פונה לרגש ומבקשת – בואו ניזהר. ניזהר עם המילים שלנו ועם מילים שמגיעות אלינו.
בואו נרדוף צדק ונחפש את האמת. בואו נשמור על מכובדות. שלנו, ושל הסובבים אותנו.

מאת

ג'וליה דולגין

ג'וליה דולגין

ג'וליה שדה, בת 28, נשואה טריה לראם (שאותו הכרתי במדרשה) וגרה בבאר שבע. בוגרת אלול ט׳ יער ופעילה בבית פרת ב״ש. למדה ממשל וקיימות-מה-זה בבינתחומי, מתעניינת ומתעסקת בעולם היזמות.

2 thoughts on “פוסט-אמת”

  1. בעיקר באתי לכתוב "אמן", זה באמת מסובך. אותי אישית זה משתק, אני מעדיפה לא לשתף כלום מאשר לגלות ששיתפתי משהו לא נכון או חצי נכון. קשה לי להאמין לידיעה עיתונאית ולא כל שכן לפרסום בפייסבוק. מצד שני, יש המון דברים חשובים שהיו מושתקים ופתאום מתחילים לצאת לאור, וזה תהליך חשוב מאוד, נניח סביב כל הנושא של פגיעות מיניות. גם אם יש נפגעים בתהליך הזה, כתהליך כולל הוא קריטי לנו. תודה שכתבת.

  2. סליחה על התגובה המאוחרת.
    מסכימה, אך גם במקרים כאלו יש סכנה לא קטנה שייחרבו חייו של אדם חף מכל פשע. ושל המשפחה שלו. גם אדם אשם, משפחתו אינו אשמה והכאב שבדבר בוודאי מתעצם כשהציבור כולו הופך להיות משתתף פעיל וביקורתי בחייהם הפרטיים של בני המשפחה. האצבעות קלות מדי על המקלדת. צריך למצוא דרך לרסן את התופעה ולאפשר לצדק להיעשות בצורה ובמקום הראויים.
    תודה על התגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.