מאין באנו ולאין אנו

מאת אליהו אטיאס

מאין באנו לאין אנו

מחיים שלמים של דעות קדומות ומיתות משונות של אמיתות נשכחות.
משברי אגדות וסיפורי בדים משם, מהאוניברסיטה של החיים.
מסימני קריאה ושאלה הרוקדים לחליל של נרטיב חסר צליל.
מתשוקה לגעת בעץ הדעת, מרצון לעוף לעבר רדוף.
מארץ שבנתה את עברנו למורא. מקיפאון תרבותי וידע לאומי שמשמש כתכלית הנכנס למצית שלעיתים מסית.
מתפיסות עולם שגויות ודוממות שאלמלא כאן היו לנו לעולמות.

מאין באנו לאין אנו

קצת הססנות וקצת סקרנות נוכחת נשכחת, ואל הדרך היא שולחת.
הרים וגבעות נעקרים ברמות, שיחות חדות את הנפש מרפאות.
שיעורים מאלפים אלינו נוהרים, מילודי אשה ופיות בוערים.
כלבנות טטריס עלינו נוחתים ועוד חומה בדרך משברים.
קריסת קירות של גדרות עבר מנסות לכסות חלל נבהל שאותי שלל.
המובן מאליו שמשנה את פניו, הידוע מראש שנהיה למלקוש.

מאין באנו לאין אנו

כשנייה לפני צלילה כעצירת הנשימה לפני קפיצה, כפסע בקצה הצוק לא בפנים לא בחוץ, נסתכל לאחור more and more.
האם יישאר בעברנו או בהווה בשר מבשרנו ואנו מאין באנו שאלת קיומנו אך עתידנו הוא שאין אנו אלא לנו.
נאחז בספרים מגזע הנעורים מול סערות מתרגשות וסתירות מהדהדות, להחזיק או להזיק לשחרר או לוותר אך לנצח נשאר.

מאין באנו לאין אנו

רגשות מעורבים באי הוודאות שוחים, חששות מתלחשות תחת הקרקע רוחשות.
התחלות חדשות יחד מעורבבות עם הגדרת האני במרחב הגולמי.
המעוצב לטעמי מהבופה הלאומי, המתעצב למידותי על פי אמותי.
אמנם נגמר אך לא הסוף כי דרכו של עולם היא לא לעולם.
חוסן הוא לי לשמר את האני ומי ייתן האל הכן שנהיה ראויים בימי הזכאים לקבל המקשיבים אשר לנו מספרים את חיינו הלאומיים.
וכל שנה כעת חיה נהיה באורה של גאולה מחייה.

מאין באנו לאין אנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.