מחשבות על מקום הרגש והתבונה בפוליטיקה

מאת: ראובן חורון

ראובן חורון

אני זוכר איך כשהייתי ילד הכל נראה לי פשוט כל כך. כשהיו בחירות, חשבתי שכל אחד שומע את דברי המועמדים השונים, בוחן את מצעי המפלגות ועל סמך כל אלה מקבל החלטה מושכלת ושקולה באיזה מועמד לבחור. העולם נראה פשוט וברור. היה לי מאוד מוזר לשמוע למשל, שכדי לקבל תואר באוניברסיטה צריך ללמוד במשך שלוש או ארבע שנים. לא הבנתי אז מה יש ללמוד כל כך הרבה.
כיום כל זה נראה לי מצחיק. אחרי מספר שנים של לימודים באוניברסיטה, אני מבין כמה מעט אני יודע על העולם. אני מבין היטב, במידה רבה של צער, שגם אם אשקיע עשרות שנים בלימודים, עדיין אדע ואבין רק פסיק קטן על העולם. העולם אכן מורכב, נדמה לי שכולם מבינים זאת בשלב כלשהו. לכן, כל אדם בוחר לו בסופו של דבר תחום התמקצעות צר, כל הכלכלה המודרנית מתבססת על כך. למשל, בעת קניית דירה, רובנו נעזר בעורך דין, את הילדים נשלח לבית הספר לקבל חינוך וידע מהמורים, ובעת הצורך, במידה שיש לנו בעיה רפואית, נפנה לרופא כדי לקבל ייעוץ וטיפול.

בשנים האחרונות הולך ונעשה לי יותר ויותר ברור כמה גם המציאות הפוליטית מורכבת (כאשר הכוונה היא לנושאים הקשורים למדיניות חוץ, פוליטיקה פנימית, החלטות כלכליות, דעות וערכים רווחים בחברה וכדומה). אנסה להמחיש את המורכבות הזאת בעזרת הקבלה לגוף האדם. הגוף מורכב ממספר עצום של מערכות החל מרמת התא, ממשיך ברמת האיבר וכלה בגוף השלם. למערכות אלה השפעות הדדיות אחת על השנייה, ולכן הבנה של מערכת מסוימת לא מספיקה ויש להבין את מכלול ההשפעות ההדדיות בין המערכות השונות. השפעות אלה מורכבות בצורה יוצאת דופן, ולכן למרות ההתקדמות המשמעותית של הרפואה בעשורים האחרונים, עדיין רב הנסתר על הגלוי.

אני מוצא נקודות השקה רבות בין מורכבות גוף האדם למורכבות החברה האנושית. כאשר מתבוננים בחברה האנושית מוצאים (באופן מקביל למערכות בגוף האדם) השפעה הדדית של קשרי מסחר, תקשורת והחלפת דעות ורעיונות בין פרטים שונים ברמת האדם, הקהילה, המדינה והציביליזציה. גם אם נניח שקל להבין את רעיונותיו ומחשבותיו של אדם בודד, השילוב של כלל האנשים כמערכת אחת, ביחד עם עולם הטבע, יוצרים מציאות מורכבת שיש בה הרבה אקראיות וכאוטיות. מציאות מורכבת מאוד, שקשה מאוד להבין בה מה משפיע על מה, וחיזוי היא משימה כמעט בלתי אפשרית. לדוגמה, מי היה יכול לחזות לפני מספר שנים בסבירות גבוהה אירועים כמו האביב הערבי, היבחרו של טראמפ לנשיא ארה"ב או את הברקסיט בבריטניה? יתר על כן, חלק מההתפתחויות לא צפויות אך בעלות השפעה אדירה על האנושות. למשל, אילו לא היה מומצא הטרנזיסטור בשנות ה- 40 במעבדות בל בארה"ב (המצאה שהיה מעורב בה גם הרבה מזל) , ייתכן שהיינו חיים עדיין בעידן ללא מחשבים, ללא פייסבוק ורשתות חברתיות, רק עם טלגרף ותקשורת אנלוגית בסיסית, עולם בהחלט שונה ממה שהוא היום. גם ניתוח תהליכים שהתרחשו בעבר אינו כה פשוט. למשל, ניתן לשאול מהם הגורמים לעליית מחירי הדיור בעשור האחרון? עד היום שמעתי מגוון דעות וניתוחים, אך לא מצאתי ניתוח מספיק משכנע, מקיף ומעמיק לתופעה זו. ככלל, תהליכים היסטוריים הם מורכבים, ולא פעם ניטשים ויכוחים עזים בי היסטוריונים לגבי סיבות לתהליכים ואירועים היסטוריים.

לאור המורכבות העצומה של המציאות הפוליטית, מצאתי את עצמי פתאום נבוך ומופתע מהביטחון הרב שאנשים מרגישים כשהם מדברים על פוליטיקה. לא הבנתי מאיפה באים הביטחון והנחרצות הגדולים כל כך, איך כל אחד בטוח שהאמת המוחלטת והצדק איתו, והצד השני טועה לחלוטין. הדבר היה צורם במיוחד כאשר ראיתי אנשים משכילים ואף פרופסורים, שהרציונאליות היא נר לרגליהם, נסחפים באותו דיבור פשטני ודוגמטי. ההפתעה היתה גדולה בעיקר נוכח העובדה שבשאר התחומים, אנשים אינם מתביישים לומר שאינם יודעים ונעזרים באנשי מקצוע, כפי שתיארתי קודם.

לקח לי הרבה זמן להבין עד כמה הפסיכולוגיה והרגש מהווים חלק מרכזי בגיבוש דעות, עמדות פוליטיות, ותפיסה של המציאות בכלל, הרבה יותר מאשר שכל וחשיבה רציונאלית, ושלמעשה שם נמצאת התשובה למצב שתיארתי לעיל. פוליטיקה קשורה קשר הדוק לשאלות של זהות וערכים, ולכן אך טבעי הוא שניסיון לערער על זהות וערכים של אדם מסוים יגרמו לחרדה והתגוננות מצידו. מחקרים של דניאל כהנמן ואחרים, תרמו להבנה שאנשים פועלים באופן לא רציונאלי ועל סמך רגשות, גם במקרים שהיינו מצפים שהם יחשבו באופן רציונאלי. לדוגמה, אנשים נוטים לחשוב במונחים של סיבה ותוצאה, מכיוון שהדבר מקנה להם תחושה של סדר וביטחון בעולם (שכבר אמרנו שהוא מורכב), לכן הרבה פעמים הם יתאימו סיבה לתוצאה, למרות שהמצב האמיתי אינו כך. באופן דומה, גיבוש דעה ועמדה דורשים מאמץ אינטלקטואלי וזמן רב. לכן אנשים ממירים פעמים רבות שאלה קשה לשאלה אחרת פשוטה יותר. למשל השאלה האם מועמד מסוים כשיר ובעל היכולות המתאימות להיות ראש ממשלה, יכולה להיות מומרת באופן לא מודע בשאלה האם המועמד מקנה לי תחושת ביטחון, האם הוא מהמחנה שלי וכדומה.

מסתבר שלא רק אני הבנתי את הדומיננטיות של הפסיכולוגיה ועולם הרגש בגיבוש דעות פוליטיות. הפוליטיקאים, בייחוד הטובים שבהם, הבינו זאת כנראה כבר משחר ההיסטוריה, בין אם במודע ובין אם באופן לא מודע. הפנייה שלהם נעשית בעיקר אל רגשות הציבור ופחות אל השכל. היועצים האסטרטגיים מומחים בפנייה באמצעות הרגש לקהל המתאים ובפילוח זרמי העומק בחברה, וזאת על מנת להשיג את התוצאה הרצויה עבורם. יתר כל כן, נדמה שהרשתות החברתיות רק מחזקות בשנם האחרונות את המגמות האלה (נושא זה בהחלט ראוי לדיון נפרד).
ניתן לשאול בתמימות, מה בעצם כל כך רע בקבלת החלטות על פי הרגש? יש לטעמי כמה בעיות עם כך. ראשית, בסופו של דבר, אנו צריכים לקבל את ההחלטות הפוליטיות המיטביות (על פי סט ערכים מסוים), ולשם כך לבחור את האנשים המתאימים ביותר (או להיבחר בעצמנו). על מנת לקבל את ההחלטות הטובות ביותר האפשריות, בהכרח יש להפעיל את השכל ולחשוב באופן רציונאלי. שנית, גם אם אנו מקבלים החלטה פוליטית על סמך הרגש, שהיא נכונה עבורנו, אנו עלולים להיסחף לדוגמטיות, ולקבל החלטות רעות בנושאים אחרים. שלישית, היסחפות אל הרגש מונעת ביקורת רצינית ומעמיקה של פעילות הפוליטיקאים, וכך מתאפשר להם לפעול למען אינטרסים זרים, ללא כל ביקורת.
אם כן, ראינו שקבלת החלטות על סמך הרגש לא מסייעת לנו, אך מצד שני אנו נתקלים במציאות מאוד מורכבת. מה עלינו לעשות במצב זה? נדמה שאנו ניצבים בפני שוקת שבורה. למרות המצב העגום, אני סבור שעמידה במספר עקרונות תוכל לשפר מאוד את המערכת הפוליטית והשיח הפוליטי בארץ.

ראשית, עלינו להכיר ולהודות במבוכה, להכיר בכך שהעולם מורכב, ואין תמיד תשובות פשוטות לשאלות. הכרה במורכבות העולם, תתרום להבנה שגם הפוליטיקאים והמנהיגים המעולים ביותר הם בעלי יכולות מוגבלות. לכן, אין עלינו לצפות לפתרונות קסם מנבחרי הציבור. כתוצאה מכך ניפול פחות למניפולציות רגשיות שמופעלות עלינו, ונדע להפעיל יותר ביקורת על נבחרי הציבור. זהו גם המסר העיקרי העולה מהתנ"ך. אין מנהיג מושלם, אפילו משה רבנו, גדול נביאי ישראל, לא זכה להיכנס לארץ המובטחת. לכן, כל מנהיג, מתוקף היותו אנושי, ראוי לביקורת שלנו.
שנית, חשוב מאוד לטפח את ערכי היושר, ההגינות וליצור אמון בין העם לנבחרי הציבור, דבר שמאוד חסר היום. אני מציע שכל אדם בבואו לבחור מועמד להנהגה, ישאל את עצמו אם המועמד עובר את מבחן "הרופא המנתח", כלומר, האם הוא היה סומך בעיניים עצומות לעבור ניתוח תחת ידי המועמד, במקרה ההיפותטי שהמועמד היה גם רופא.

שלישית, נשאלת השאלה, האם עקב מורכבותה של המציאות אנו צריכים להרים ידיים ולהשאיר את הכל לפוליטיקאים ולמנהיגים, או לחלופין כלל לא להחליט? התשובה היא, כמובן שלא. אנו צריכים לבחור את האנשים המתאימים ביותר, בעלי היכולות הגבוהות ביותר להתמודד עם האתגרים שמזמנת לנו המציאות (בתחומי מדיניות בין לאומית, ביטחון, כלכלה, רפואה וכו'). גם הם לא ידעו הכל, וגם הם יעשו טעויות, אך בהינתן האמון היושר וההגינות, נדע שהם עשו את המיטב. אם נחזור למוטיב הרפואה, עניין זה מקביל לבחירה של רופא – התייעצות עם אנשים אחרים, בירור ובחירה. אנו יכולים לבחור רופא טוב, למרות שאנו לא רופאים בעצמינו. באותו הקשר, אל לנו לזנוח את הויכוח הפוליטי (כמובן בתנאי שהוא מתנהל באופן מכבד) מכיוון שהויכוח חיוני לשמירה על תרבות דמוקרטית, למתן ביקורת על נבחרי ציבור, והוא גם עוזר ללבן ולחשוף את האמת, וכך לקבל החלטות טובות יותר.

ברור לי שלעומת המציאות הפוליטית הנוכחית, התיאור הנ"ל נראה אולי כמו חזון אוטופי, אך אני חושב שמספיק רק שנכיר קצת יותר במציאות המורכבת וננהג מעט יותר בענווה כדי להתקדם בכיוון טוב יותר שישפר את התרבות הפוליטית בארץ.

מאת

ראובן חורון

ראובן חורון

בוגר אלול י' נס הרים. מהנדס חשמל בהכשרתי, ירושלמי בהוויה.

One thought on “מחשבות על מקום הרגש והתבונה בפוליטיקה”

  1. ראובן, איזה יופי!
    לפעמים באמת נדמה שבדרך לשכל נמצאת דלת, שהרגש נשען עליה ולא נותן לאף אחד לעבור… למרות זאת קצת קשה לי להבין את החלוקה החדה בין החלטות מהרגש והחלטות מהשכל. תמיד יש יסוד רציונלי לתגובה, ותמיד יש רגש שמאפשר אותה. עניין בתחום מסוים, למשל, הוא דבר רגשי. תשאל מתמטיקאי מדוע הוא עוסק במתמטיקה, ופתאום משום מקום, תמצא שאתם מדברים על אהבה.
    הדברים שכתבת מעוררים מחשבה מאוד. אולי באמת התשובה היא במרחב הבין אישי. מי הייתי רוצה שאטפל בי, מידות כמו ענווה… מודעות עצמית.
    מזכיר לי משהו שבדיוק קראתי היום, קצרצר על אינטליגנציה של עורבים – (הלכתי לחפש כדי להביא את הציטוט) – "פעמים רבות רואים החוקרים בחיי החברה של בעלי חיים המסוגלים להבחין בין פרטים בני מינם, ככוח המניע את התפתחות האינטליגנציה". אמנם אלה דברים שהובאו בהקשר אחר, אבל נדמה לי שיש בהם משהו שמהדהד גם הנה. החלקיקים אצל האדם זזים פחות במצב צבירה של "לבד" ביחס למצב צבירה של "יחד": הקשבה, והמידות שצריך בשבילה, הם כוחות שמניעים את התפתחות האינטיליגנציה.
    בקיצור 🙂 היה כיף לקרוא! תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.