מחשבות על תפילה ללא אלוהים, אהבה ומשמעות

ברק הופמן

מאת: ברק הופמן

א. האם יש כזה דבר פילוסופיה של פרידה ושברון לב?

בקיץ של 1882 התאהב ניטשה בלו סלומה, אישה שגברים רבים נשבו בקסמיה. הוא חיזר אחריה באינטנסיביות ואף הציע לה נישואים שלוש פעמים, הצעות שאת כולן דחתה על הסף. לו סלמה נפרדה ממנו והמשיכה בנדודיה יחד עם חברו פאול ראה. ניטשה נכנס לדיכאון שמתוכו כתב את אחד מספריו, שלדעת עצמו היה פסגת יצירתו – 'כה אמר זרתוסטרא'. הספר מתאר את זרתוסטרא המתבודד שיוצא ממערתו לעולם ושופך את חכמתו לכולם, בכך בעצם ניטשה בעצמו מנסה בעזרת חכמתו לצאת מהבדידות שבמערתו הוירטואלית. האם פסגת היצירה אינה מעידה על היצירה כולה? האם כל הפילוסופיה של ניטשה אינה פילוסופיה של שברון לב?

ב. האם יש כזה דבר פילוסופיה של אדישות?

בספרו 'הזר' אלבר קאמי מתאר את חייו של מרסו, פקיד בנק צרפתי החי באלג'יר. מרסו לא חש דבר לאחר שהוא הורג ערבי כי הסתיר לו את השמש, הוא מסכים להתחתן עם בחורה יפה מתוך נוחות ואינו מרגיש עצב כשאימו מתה. בספרו השני 'המיתוס של סיזיפוס' קאמי מתאר את דמותו של דון ז'ואן, אדם שכדי לברוח מהבדידות וחוסר המשמעות של חייו רודף אחרי נשים רבות. קאמי עצמו החליף נשים בקצב מהיר, וכנראה מעולם לא חווה קשר משמעותי שהחזיק לטווח ארוך. האם אין הפילוסופיה של קאמי הפילוסופיה של האדישות והזרות?

ג. הפילוסופיה של האהבה

מול הוגים אלו, הטוענים שהאדם בודד ונגזר עליו לחיות בבועה המנתקת אותו מהעולם ומהאלוהים, עומדים אביר ההתגלות פרנץ רוזצוויג וחברו החסיד הייקי מרטין בובר. פרנץ רוזנצויג כתב את ספרו החשוב ביותר, 'כוכב הגאולה', בהשראת מרגרט רוזנסטוק-הוסי והקדיש לה אותו, מרגרט היתה אישה שאיתה ניהל רומן ארוך ואינטימי (אך כנראה לא פיזי) בידיעת בעלה. את השורות הסופיות אשר בהן הוא קורא לאדם למצוא את גאולתו ביחסים עם הזולת הוא כותב על שולחן עבודתה, כי רק ככה מגיע לחיבור זה להיחתם. האם אין הפילוסופיה של רוזנצוויג הפילוסופיה של האהבה?

ההבנה שבדידות הינה חוסר משמעות גורמת לאדם לזעוק זעקה גדולה ומרה – "גורלי אינו בידי". אין אנו יכולים לבחור משפחה או לשלוט בדרך בה הורינו (אשר אהבתם כה חיונית היא לנפש הגדלה) יחליטו למלא את תפקידם בחיינו. אין אנו יכולים לבחור את חברינו באופן חופשי לחלוטין ובנוסף לכך אין לנו שליטה בכך שהם יבחרו בנו בחזרה. אין אנו יכולים לבחור את אהבתנו, הסיבה אשר אדם זה מושך את ליבנו ולא אחר הינה נשגבה לפעמים מהבנתנו, ואין אנו יכולים לצוות על לב אחד להמשך ללב אחר. אנו יכולים לבנות עולם שלם בכוחנו ועוצם ידינו, אך לבד לא נוכל לתלות ברקיעו שמש שתאיר לנו ביום, וירח להאיר לנו בלילות. ובכך נדונים אנו לחיות במידה מסוימת בעולם של חושך.

"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" נאמר על אלוהים שברא את האדם, אך באותו אופן נאמר על אדם שבורא הוא את אלוהים בצלמו ובדמותו. בתחילת הספר עץ חיים [1] כתוב שאלוהים ברא את העולם ואת האדם שבתוכו כי אלוהים צריך שהאחר שאינו הוא יקרא לו אלוהים [2]. אלוהים אינו שלם עד שיש לו מישהו לרחם עליו, להטיב לו, שיריב איתו. כלומר, עד שיש לו מישהו לאהוב ושיאהב אותו בחזרה. מאותה סיבה האדם ברא את אלוהים.

רוזנצוויג טוען שאלוהים זה לא אהבה אך אין זה אלא רק בגלל אמונתו והנחת היסוד שאלוהים קיים, ושקיומו אובייקטיבי ואינה תלויה בתודעתו של האדם. לכן, במידה ונוותר על אמונה זו, השוואה בין אלוהים לבין אהבה היא כמעט ובלתי נמנעת. אלוהים מוכן למחוק את שמו למען שלום ואהבה בין איש ואשתו[3], כי אהבה וחיבור עם האחר בצורה האינטימית ביותר היא מטרתו ואולי אף מהותו של אלוהים.

ד. האם הקשר עם אלוהים הוא קשר חד צדדי?

התפילה היא הדו שיח בין האדם לאלוהים, ובתפילה עצמה גם מתגלה חוסר יכולתו של הקשר עם אלוהים למלא אותנו במשמעות, אותה מטרה שבשבילה אלוהים נברא, כיצד? כי כפי שאמרה ג'יין וגנר, "כשאנו מדברים לאלוהים זה נקרא להתפלל, כשאלוהים מדבר איתנו זאת סכיזופרניה", וקשר שבו השיח הוא חד צדדי אינו יכול לתפקד כקשר משמעותי.

אין דבר יותר מרוקן ושובר מאשר אהוב שמתעלם מקיומך [4] או שאין אתה משמעותי עבורו. בשנת 1991 להקת R.E.M  הוציאה שיר המדבר על תחושת האפסיות והסבל שחש האדם שאהובו מתעלם מקיומו ונראה שאין הוא משמעותי בשבילו כלל [5]. לא לחינם השיר נקרא Losing my Religion.

כך במידה מסוימת אפשר לקרוא את הריגתו של ניטשה את אלוהים. ניטשה הורג את אלוהים כאדם המגרש את אהובו שאכזב וקובע בליבו שאין הוא משמעותי ואין לו כוח ושליטה על חייו. ניטשה יוצא למסע לבנות את עצמו מחדש, להפוך להיות על-אדם ולהוכיח לאהובו, אך בעיקר לעצמו, שראוי הוא לאהבה אשר נגזלה ממנו. בנוסף יוצא הוא לחפש עוצמה וכוח כדי להחזיר לעצמו את השליטה לאחר שנתן את השליטה על חייו, אושרו ומהותו לאחר, ואותו אחר אכזב ושדד ממנו את אושרו. לא לחינם לו סלמה טענה שכפירתו של ניטשה הינה כפירה חיה באל חי [6], ושבעצם כל ספריו אינם אלא קריאה לאלוהים, כאדם שבור לב הקורא לאהבתו בסתר ליבו אך "מתעלם" ממנה בגלוי.

מסיבה זו הודיה או אמירת תודה הינה חלק אינטגרלי מהתפילה, ולכן תפילת שמונה עשרה היהודית מחולקת לשלושה חלקים. בראשון אנו משבחים את בורא עולם בכל השבחים הניתנים על הדעת, כי אי אפשר לקבל אהבה מאחר שאין אנו מכבדים ומעריכים אותו. בשני אנו מבקשים את צרכנו או את אהבתו, ובשלישי אנו אומרים תודה. החלק השלישי נחשב בתלמוד כקבלת פרס [7], כי על ידי כך שאנו מודים אנו מרגישים שקיבלנו את שביקשנו. הודיה מפעילה באדם את ההרגשה שהוא מקבל וזכאי למבוקשו, גם אם בפועל לא קיבל כלום, ועל אחת כמה וכמה אם קיבל בפועל. ולכן "גדול העונה אמן יותר מהמברך" [8] – כי המודה נותן אהבה אך גם מקבלה, לעומת המברך שרק נותן אהבה.

ה. האם יכולה להיות תפילה ללא אלוהים?

גם האדם שכופר במציאות האל לא יכול לכפור ברגשות והפסיכולוגיה שגרמו לבריאת האל על ידי האדם. גם הוא נצרך לעמוד מול עצמו ומול האלוהים שבו, שמייצג את הצורך העמוק בקשר עם האחר. האדם בעזרת התפילה מטפל בעצמו – כמו טיפול פסיכולוגי שבו האדם במידה מסוימת מדבר לעצמו או כמו דרמה תרפיה, בה האדם נכנס לדמות כדי לפגוש את עצמו, כך בתפילה-תרפיה האדם מדבר עם אלוהים כדי לעמוד מול עצמו, ואחר כך מול האחר.

תפילה בציבור לעולם אינה נמאסת אף אם אינה בכוונה, והסיבה לכך היא כי אדם המחובר לציבור ושהציבור מחובר אליו כבר קיים את מטרת התפילה – להתחבר אל האחר.

ו. שתי דרכים לאהבה

איזו היא עבודה שבלב? זה תלמוד, אומר הספרי, לעומת הפרוש המפורסם שטוען שעבודה שבלב זאת תפילה. תפילה ולימוד משמשים יחדיו בקודש לאותה מטרה. "אני את נפשי כתבתי הבאתי" אומר אלוהים על התורה ובכך מכריז שהלימוד הוא דרך להתחבר ולהכיר את הצד האינטימי של הבורא ושל האחר. לא לחינם אומר הזהר "לא טוב היות האדם לבדו אעשה זו עזר כנגדו" ומה הוא אותו עזר זאת משנה [10]. לימוד התורה מוציא את האדם מבדידותו ומחברו לאחר ולעולם.

"אנן בחביבותא תליא" [11] – "אנו תלוים באהבה" אומר רשב"י בזוהר לפני שמתחיל להסביר את סודות התורה. רק באהבת חברים רשב"י יכול לגלות את מהות התורה ולכן לא סתם חכמי התלמוד כבר אמרו "או חברותא או מיתותא" [12] – או לימוד יחדיו או מוות.

כמה יפה ונאה שבקהילה ההטרוגנית שלנו ובמניין שלנו תורה ותפילה משמשים יחדיו לא זה לפני זה, לא זה כהכנה לזה, אלא זה לצד זה כעמודי יכין ובועז שעמדו במקדש שלמה.

 

מקורות: [1] ספר עץ חיים הינו ספר שכתב רבי חיים ויטאל תלמידו העקרי של רבי יצחק לוריא שידוע בכינוי האר"י, עוד ספר שנקרא גם כך הוא ספרו של רבי מאיר פאפרוש שמלוקט מתוך כתביו של רבי חיים ויטאל.
[2] עץ חיים שער א' ענף א'
[3] סוכה דף נ"ג.
[4] מעניין בהקשר זה לדון בסגפנות דתית ובצורך לבקש סליחה וכפרה מהאל. לאה גולדברג בסונטה ג' מתוך האוסף "אהבתה של תרזה די מון"(ותודה לניצן ריבלין שהכירה לי סונטה זו) קוראת לאהובה להתעלל בה כפילגש, כלומר מעדיפה היא יחס של פוגעני על פני אדישות, כי אדם שאין אנו יכולים להיפגע ממנו זה משום שדעתו אינה חשובה לנו ושאנו איננו חשובים לו. כך גם הסגפנים רוצים להאמין שהם חשובים לפני האל ולכן מצליפים הם בעצמם ומנציחים את משמעותם בעיניו לא על ידי פגישה או הארת פנים של האל אלא על ידי חרון אפו.
[5] מעניין לדון כאן במשנה מסכת אבות "אנטיגונוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (אבות פרק א' משנה ג). לפי הפרוש על מסכת אבות שנקרא אבות דרבי נתן לאותו אנטיגנוס היו שני תלמידים צדוק ובייתוס שהבינו מדבריו שלא קיים גמול על המצוות ועקב כך כפרו (אבות דרבי נתן פרק ה'). ההבנה הפשוטה באה לתת ביקורת על צדוק ובייתוס שהיו אנוכיים ולא הסכימו לעבוד את האל לשמה, ולכן כששמעו שאין גמול כפרו. אך לדעתי אפשר לקרוא זאת בצורה אחרת – במערכת יחסים בריאה אנו רוצים שיח דיאלוג נתינה וקבלה אך לא לשם הדבר עצמו. במערכת יחסים בה שני הצדדים נותנים לאחר כדי לקבל בתמורה, זאת מערכת יחסים שווינית אך לא קיים בה דיאלוג. במערכת יחסים בה רק צד אחד נותן לשמה לשם האהבה, זאת מערכת יחסים של ניצול. לכן שני הצדדים צריכים להעניק לאחר אך באופן וונלטרי ולא כדי לקבל תמורה מהאחר. מה יעשה אדם שנמצא במערכת יחסים חד כוונית אשר הוא נותן לשמה והצד השני אינו נותן לא לשמה בחזרה? יש לו רק אופציה אחת והיא לעזוב וכך עשו צדוק ובייתוס.
[6] לו סלמה מאוחר יותר כתבה ספר על הגותו של ניטשה ואשר בו היא גם מנתחת את אישיותו. הספר נקרא בגרמנית "Friedrich Nietzsche in seinen Werken" ואכן שם טוענת סלמה שניטשה היה אדם דתי ביותר וכל הפילוסופיה שלו הינה חיפוש אחר אלוהים.
[7] אמר רב יהודה "לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו טונפטר והולך לו" (ברכות דף לד)
[8] רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך(נזיר ס"ו)
[9] ר' יוחנן דידיה אמר (שמות כ', ב') אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית( שבת ק"ה)
[10] לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, דא משנה (זוהר חלק א' דף כ"ז עמוד ב')
[11] זהר חלק ד' פרשת נשא דף קכ"ח כך אומר רשב"י לחברותו לפני שפותח את האדרא רבה, מעמד אשר בו רשב"י מגלה סודות תורה עליונים ביותר לפי תפיסת הזהר.
[12] תענית דף כ"ג.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.