לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ – החזון שנשכח בתקופת הבניה

עדו ניצן

מאת: עדו ניצן

אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה
לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ

השיר העממי הקצר הזה, שנכתב בשנות העשרה של המאה ה-20 בארץ ישראל, שופך אור על המטרה של הציונות וההתיישבות העובדת – לבנות ולהיבנות. לפזמון עממי אין יוצר, דומה שהוא קם ומופיע, מבטא את המחשבות והתחושות של בני התקופה.
לבנות ולהיבנות, שני הפכים שהם אחד. הבנייה, מכוונת החוצה. היא יוצרת, מפתחת, מקימה ומזיזה הרים בעולם הממשי. לעומתה ההיבנות, ההתפתחות והצמיחה המכוונת פנימה, אישית וחברתית, מפתחת חזון וכנפי רוח.
המילה בנייה מופיעה במקורות היהודיים בשני אופנים אלו, אך גם באופן שלישי. בנייה היא גם קיום הדורות הבאים, הצאצאים. בשילוב הבנייה המעשית והרוחנית דואגים לקיום הדורות הבאים.
עם זאת, דומה שהסימטריה, המוצגת בשיר זה בין "לבנות ולהיבנות" כשני אידיאלים בעלי ערך שווה, נשכחה קצת בעשורים הראשונים. בדורות הראשונים לציונות ולהתיישבות, בשל הכורח, עסקנו בעיקר בצד הבונה ולא בצד הנבנה.

להמשיך לקרוא לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ – החזון שנשכח בתקופת הבניה