מדינת כל יהודיהּ? הכותל, הגיור והעמותות הדתיות בחינוך הממלכתי

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

הפוליטיקה הישראלית סערה בשבוע שעבר סביב סוגיות של יהדות ומדינה. זה עשוי היה להיות דבר משמח, אלמלא זה היה בנסיבות כה מדכדכות. הנה סקירה קצרצרה והסבר מדוע מדיניות המפלגות החרדיות הפוכה מהרוח היהודית שמדריכה אותנו שלא לגרום לאחרים את מה שסבלנו בעצמנו.

בשבוע שעבר סערו הרוחות בישראל ובעולם היהודי סביב שתי החלטות ממשלה שהתקבלו ביום ראשון ועסקו בצביון היהודי של המדינה: ראשית, הקפאת מתווה הכותל, ושנית, אישור ראשוני של "חוק הגיור". ערב קודם לכן, במוצ"ש, פורסמה בערוץ 10 כתבה בעקבות תחקיר של ארגון "מולד" על הדומיננטיות של עמותות מהציונות הדתית בהעברת תכני יהדות בבתי ספר ממלכתיים (לא דתיים). התחקירים הללו עוררו בימים שלאחר מכן גם תגובות נגד (כגון של קלמן ליבסקינד מימין ושל אבישי גרינצייג מהצד החרד"לי). שלושת הדברים הללו ביחד ממחישים מצוין מגמות עדכניות (ולא משמחות) ביחסי הכוחות ומאבקי היהדות במדינת היהודים. (ואקדים ואומר שכל אחת מהסוגיות הללו מצדיקה דיון נפרד ומעמיק. כאן לא אעשה את זה, אלא אתבונן במבט-על על התמונה המצטיירת משלושתם יחד). להמשיך לקרוא מדינת כל יהודיהּ? הכותל, הגיור והעמותות הדתיות בחינוך הממלכתי

פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

צמד חלומות פרעה, שבהם פותחת פרשת "מקץ", הוא הצמד השלישי בסיפורי יוסף: קודמים לו צמד החלומות של יוסף הנער וצמד החלומות של שר המשקים ושר האופים. מבחינה סיפורית אנו מתחילים אפוא "מהסוף" – מפירוש החלומות של הצמד השלישי – המאיר לאחור גם את השניים שקודמים לו.

בקריאה מסורתית-התגלותית, החלומות המקראיים מובָנים כהיבטים נבואיים, המטרימים את שעתיד להתרחש (כך לגבי עלייתו של יוסף לגדולה ואף השתחוות האחים בפניו, כך לגבי גורל השרים, וכך לגבי שבע שנות השפע ושבע שנות הבצורת); אך בקריאה ספרותית-פסיכולוגית, נחפש את ההיבטים התודעתיים-נפשיים שבאים לידי ביטוי בחלומות, כחלק מניתוח הדמויות הספרותיות כפרוטוטיפים של דמויות אנושיות. להמשיך לקרוא פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד
פורסם ב"דעת פרת", גיליון 16: שבת (תמוז, תשע"ז), עמ' 10-12.

"לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. […] מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה? […]
כשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים!"
(ח"נ ביאליק, "הלכה ואגדה", 1917)

להמשיך לקרוא שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

"שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד
התפרסם בגיליון #1 של "כיכר העיר: במה ליהדות-ישראלית" (תשרי, תשע"ז), עמ' 80–92.
{עקב תקלה טכנית, המאמר בדפוס לא כלל את הערות השוליים. הן מובאות כאן כפי שנכללו במקור.}

מבוא

במהלך השנה האחרונה זכינו, אשתי ואני, בפלא של לידת בננו בכורנו. לצד ההתרגשות הגדולה מעצם ההיריון ומהמעבר הצפוי לשלב חדש בחיים, הִכניסה אותנו ההבנה שצפוי לנו בן זכר לשיחות ומחשבות אינטנסיביות סביב מנהג ברית המילה. כשניים החווים את עצמם כ"אנשי התחדשות יהודית",[1] מצאנו את עצמנו קרועים בין התנגדויותינו העזות לטקס לבין רצוננו שלא לקטוע את הרצף המורשתי. לצערנו, אף ההתייעצויות הרבות שקיימנו עם הסובבים אותנו לא סיפקו רעיונות לפתרון הולם. מטרתי בשורות אלה להציע מחשבות על פתרון ארוך-טווח, אך בעיקר להציע פתרון-ביניים, מעין מעקף זמני, שאולי יאפשר לנו בשלב הבא להגשים את הפתרון השלם – שאינו בטווח השגה בעת הזו מפאת הדיכוטומיה של השיח סביב ברית מילה. להמשיך לקרוא "שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה

בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

רגב בן דוד

תשובה למרגלית ושרון (או: בדיקת כיוון להתחדשות היהודית הפלורליסטית)

לאחרונה נפתח ויכוח חשוב ומרתק שנוגע במהותו של מפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית בישראל, ומצביע על אתגריו המהותיים. הויכוח התנהל מעל דפי ה- Boston Review בין פרופ' אבישי מרגלית וד"ר אסף שרון, מצד אחד, לבין פרופ' מייקל וולצר, מהצד השני. מרגלית ושרון תקפו את טענתו של וולצר בספרו האחרון (העוסק במקרי-הבוחן של הודו, אלג'יריה וישראל) כי תהליך החילון נכשל מפני ששלל ודחה את המסורת באופן גורף במקום להיכנס להתמודדות פעילה, וביקורתית, איתה. טענתם הכללית של מרגלית ושרון היא כי לא ניתן לעשות שימוש ביקורתי במסורת על מנת לפנות לבעלי נטיות מסורתיות ולהעביר אותם למחנה הליברלי. וולצר הגיב למאמר שלהם, והם השיבו לתגובתו. (ועוד טקסט רלוונטי הוא ביקורת הספר של וולצר מאת תומר פרסיקו.)

מכיוון שבדיון עלו טענות חשובות ומהותיות למפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית (והאנטי-פלורליסטית) בישראל, אצביע כאן על הטענות המרכזיות שעלו בו – ואדון בהן. להמשיך לקרוא בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

רגב בן דוד

הזווית המהותנית של השיח העדתי: מזרחיים אוהבים .vs אשכנזים משכילים
מכיוונים שונים חוזר לאחרונה הנושא העדתי לשיח הציבורי – מ"ועדת ביטון" והדיון סביבה, מדחיפתה של שרת התרבות בהזדמנויות שונות, מהדיון המחודש בפרשת הילדים החטופים מקום המדינה, ועוד. אני מבקש לגעת כאן בזווית אחת ספציפית של השיח הזה – זו שמייחסת לכל אחד מהצדדים תכונות-אופי דומיננטיות (כגון חום ורגש למזרחיים, רציונליות וקור-רוח לאשכנזים). אנשים משני הצדדים אחראים לשיוך הסטראוטיפי הזה, ונראה שכל אחד מאותם דוברים התמקם מאחורי התכונות המיוחסות לו, ובמקום להפריך ייחוס זה, מתבצר בו ועסוק בהאדרתו בהשוואה לתכונות המיוחסות לאחר.
לדוגמה האחרונה אחראי התסריטאי והבמאי המצליח מאור זגורי, בעל טור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, שכתב ב- 15.7.16 טור שכותרתו "הפנתרים הלבנים", ובמסגרת מתקפתו (המוצדקת בחלקה) על אלה מקרב האשכנזים המזלזלים במזרחיים הצהיר: "אמא אוהבת עדיפה על אמא משכילה." למקרה שמישהו מהקוראים עשוי היה לפספס את המסר, הוא וידא הבנה בהבהירו: להמשיך לקרוא זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

שמחתי על מאמר התגובה של אביתר בן-ארצי, לא רק משום שהציף חזרה למחשבותיי את המחשבות שכתבתי לפני שלוש שנים אודות הנושאים הללו, אלא משום שהוא מאפשר, כדרכם של תגובות ופולמוסים, לדייק ולחדד את המסר. להמשיך לקרוא התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

פורסם בגיליון 75 של 'דעות' (יוני-יולי 2016)*

הכותרות לא מסייעות
ערב אחד לפני כמה שנים, במהלך שנת מחקר שאותה ביליתי בניו-יורק, שקדתי  על ספרי אסכולת "היהדות החילונית". לפתע החלה להתגלגל שיחה נינוחה ביני לבין עמיתת-מחקר, אורתודוקסית מודרנית ממוצא אנגלוסקסי, בוגרת תוכנית "רביבים". היא תהתה באוזניי על המונח "קריאה חילונית בתנ"ך" שבו השתמשתי, ואני הסברתי שכוונתי להנחה שהתנ"ך חובר בזמן מסוים ובתנאים מסוימים, שהוא משקף תפיסת עולם מסוימת ושיש לעשות שימוש בכלים אקדמיים כדי לנתח אותו. "יפה מאוד," השיבה, "אבל כך גם אני קוראת ומלמדת תנ"ך". התשובה שלה חידדה אצלי את ההבנה  שהכותרות שבהן אנו משתמשים אינן מסייעות לנו. התחלתי לתהות מה יקרה אם אעקוף את הכותרות, ואתייחס רק לתוכן של הגישה. מהר מאוד התברר שקבוצת האנשים השותפה להשקפותיי גדולה משחשבתי; ושיותר מכך – היא כלל לא חופפת את החלוקות המגזריות המוכרות בחברה הישראלית.
להמשיך לקרוא מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

האם נצליח ליצור 'רצף' גם בשאלות של שמרנות וליברליות?

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

סביב מצעד הגאווה והסובלנות ונאום לוינשטיין התעורר שיח ערכי חשוב ונוקב בציבוריות הישראלית, והיו לו הדים משמעותיים גם בתוך קהילת המדרשה (למשל בדבריהם של יבניה ושל נעם גזונדהייט). בשיח הציבורי הזה מצאתי את עצמי לפרקים באי-נוחות, שרק בימים האחרונים התבהרה לי לכדי תובנה. תובנה זו, אם לדלג לרגע לשורה התחתונה, היא שבעוד ששיח הדתיות–חילוניות שלנו כבר מספיק מפותח, ניואנסי ורגיש למורכבות כדי להתעלות מעל לשחור/לבן ולזהות אפשרויות נוספות של גווני-אמצע, הרי ששיח השמרנות–ליברליות שלנו הוא צעיר ולכן סובל מתסמיני שחור/לבן. השאלה החשובה היא אם נצליח לייצר גם בציר הזה תפיסה של גווני-ביניים. להמשיך לקרוא האם נצליח ליצור 'רצף' גם בשאלות של שמרנות וליברליות?

הפוך, גוטה. לימודי יהדות מחזקים את היהדות החילונית

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

התוכנית החדשה ללימודי "תרבות יהודית ישראלית" מעוררת תגובות עזות מכל קצוות הקשת. מאמרו של רמי לבני ב"הארץ" (3.5) טוען שזו מתקפה מתוחכמת כנגד החילוניות, המבקשת לטשטש את מה שעשו האבות המייסדים של הציונות. כהרגלו, הוא יוצא נגד לימודי יהדות באשר הם. אך היכרות מעט יותר מעמיקה עם ההגות הציונית מובילה דווקא ליחס חיובי ללימודי יהדות למטרת זהות יהדות חילונית. להמשיך לקרוא הפוך, גוטה. לימודי יהדות מחזקים את היהדות החילונית

שבע מי יודע ? מחשבות על ידיעה

רגב בן דוד

אז צריך לדעת או לא צריך לדעת? להמשיך לקרוא שבע מי יודע ? מחשבות על ידיעה

בין זיכרון, חירות ועצמאות: מחשבות על חופש

רגב בן דוד

א. "כנגד ארבעה בנים" – תהיות על חופש להמשיך לקרוא בין זיכרון, חירות ועצמאות: מחשבות על חופש

התפילה בעיניו של יהודי ישראלי חילוני

רגב בן דוד

בערב שבת האחרון לקחתי כהרגלי את הסידור, פתחתי אותו והתחלתי לשיר את ’ידיד נפש‘. המשכתי לששת מזמורי התהילים, ל‘אנא בכוח‘, ’לכה דודי‘ ומזמור שיר ליום השבת – והכל בלחנים המוכרים והאהובים; אבל זו לא ממש היתה תפילה. יש ערבי שבת, ב‘כרם‘ או במקומות אחרים, שבהם אני נשאר גם לערבית; ועדיין, להגיד שאני מתפלל שם לא יהיה מדויק מבחינתי. להמשיך לקרוא התפילה בעיניו של יהודי ישראלי חילוני

’לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי’: הזדהות עם קהילה כדרך אמצע בין קיצוניות אינדיבידואליסטית וקיצוניות דתית־מטפיזית

רגב בן דוד

ערב שבת יורד על ירושלים, רוח קרירה מעבירה בנו שוב אותן צמרמורות עונג ידועות, והשירה נישאת באוויר. המזמור האחרון של קבלת השבת עומד להסתיים לו, ורגע לפני שישתרר השקט, מישהו ממשיך את הלחן של המזמור. היתר מצטרפים אליו ושרים: ’למען אחי ורעי… למען אחי ורעי… אדברה נא, אדברה נא שלום בך‘. להמשיך לקרוא ’לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי’: הזדהות עם קהילה כדרך אמצע בין קיצוניות אינדיבידואליסטית וקיצוניות דתית־מטפיזית

ליצור את השיח

רגב בן דוד

לפני זמן מה יצא לי לנכוח בכנס במכון ון-ליר שעסק בצביון השבת בישראל, שבמסגרתו ביקשה המנחה מהמשתתפים בפאנל לתאר תמונה אידילית ותמונה שלילית של השבת בעיניהם. להמשיך לקרוא ליצור את השיח

על החינוך היהודי שדרוש לנו

רגב בן דוד

נקודת המוצא שלי בדברים הבאים היא שהרוב המוחץ של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית בישראל הם יהודים, ועל כן מן הראוי והרצוי שיזכו לחינוך יהודי נאות שיבטא את הקשר שלהם לעם, להיסטוריה ולתרבות שלהם – ויחזק את הקשרים הללו. להמשיך לקרוא על החינוך היהודי שדרוש לנו

השמאל הישראלי: "ממעמד לעם" – ובחזרה

רגב בן דוד

[פורסם ב"הארץ", 5.1.16: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2814202]

בשנת 1933 פרסם דוד בן-גוריון את החיבור "ממעמד לעם", ובו ניסח את יסודות הממלכתיות ונטישת הסקטוריאליות של זרם הפועלים לטובת הנהגת העם כולו. מאמרו של קרלו שטרנגר (המצטרף לגדעון לוי, ארי שביט ואחרים) מציע לשמאל הישראלי לבצע כעת את המהלך המהופך – מהגמוניה למיעוט הדורש הגנה על זכויותיו. להמשיך לקרוא השמאל הישראלי: "ממעמד לעם" – ובחזרה

מנבואה לכהונה – ובחזרה: השמאל בישראל בין ממלכתיות למגזריות

רגב בן דוד

בשנת 1893 הציע אחד-העם ניתוח מבריק שכאילו נכתב למחנה הליברלי של ישראל בשנת 2016. במאמר "כהן ונביא" הוא מזהה שני טיפוסי מנהיגים – אחד בלתי-מתפשר במאבקו למען האידיאולוגיה החד-משמעית הממלאת את כולו, והשני הפועל בתוך האיזון הנוצר מאליו מתוך הפשרות בין הבלתי-מתפשרים המושכים איש-איש לכיוונו. השני אינו מביא אידיאולוגיה מקורית משלו אלא פועל בגישה פרגמטית לשימור המציאות והסדר החברתי. אחד-העם מכנה את הראשון "נביא" ואת השני "כהן": להמשיך לקרוא מנבואה לכהונה – ובחזרה: השמאל בישראל בין ממלכתיות למגזריות

חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

רגב בן דוד

לאחרונה עלתה אל פני השטח במלוא העוצמה השיחה בדבר "חילופי האליטות" בחברה הישראלית. הקולות הללו מגיעים ממקומות שונים בחברה – כמובן שבמנגינות שונות, בהתאם לדובר: דוברי הימין (כגון נפתלי בנט בנאומו לגבי אירועי דומא או יועז הנדל בטורו בידיעות אחרונות ובראיון לרענן שקד) חוגגים את השינוי הזה; דוברי השמאל (כגון גדעון לוי, קרלו שטרנגר, "הפורום החילוני" ואחרים) מבכים אותו. אני סבור שאכן מתרחשים בישראל חילופי אליטות, אבל לא במובן שאותו מתארים כל הכותבים הללו – בעיקר כי השינויים כבר לא מצייתים לדיכוטומיות "דתיים/חילונים" או "שמאל/ימין", שהן הקונספציות שבהן עדיין שבויים רבים. להמשיך לקרוא חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"

רגב בן דוד

בחודש נובמבר 2015 הקדיש מוסף "שבת" של עיתון "מקור ראשון" גיליון לנושא של "קץ החילוניות". את הכתבות השונות בנושא ליווה לוגו מיוחד שעוצב לצורך הגיליון, ובין היתר הובאו שם כתבה נרחבת של רחלי מלק-בודה תחת הכותרת "בדרך למדינה דתית?" ומונוגרף מפי ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אלו היו הכתבות המרכזיות בגיליון, שהציג מה שניתן לכנות "תזת קץ החילון". כמו אחותה הגדולה, "תזת החילון", שקרסה במהלך העשורים האחרונים, נראה שהאחות הקטנה והחדשה צועדת כבר עם הולדתה בצעדים בטוחים לקריסה דומה. אראה זאת באמצעות הצבעה על הכשלים הברורים במאמרים הללו. להמשיך לקרוא כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"