קול התור

השנה 1806. חורף. אי שם ברוסיה הלבנה, בעיירה קטנה על גדות הדנייפר, מתכנסת לה חבורת יהודים מלאי מרץ והשראה. בראשיהם מתרוצצים רעיונות מהפכניים על גאולת היהודים. הגאולה, הם טוענים בהשראת תורת רבם, לא תבוא על ידי נס, כי אם "בדרך הטבע" על ידי מעשיהם של היהודים עצמם. השבועות בטלו- העת הגיעה לדחוק את הקץ. בפיהם שגורה מימרה עתיקה מספר הזוהר: "באתערותא דלתתא תליא מילתא. לעורר התערותא דלעילא"[1.בהקשר זה: ההתעוררות מתחילה מלמטה, ההתעוררות האנושית לפעילות תעורר לפעילות את ההתעוררות מן השמים.] … להמשיך לקרוא קול התור

"הלכתי כי קרא הקול" – על חשיבות הקול הפנימי בחיינו

משפט זה נכתב באחד משיריה היפים של חנה סנש, ואני חושב שהוא מתאר בצורה יפה ופשוטה את חשיבותו של הקול בחיינו. הקול קורא. תפקידו הוא להעיר, לעורר, להוציא אנשים משלוותם, מתרדמתם הרוחנית, להכווין, להראות את הדרך. לקרוא משמעו לקרב. הקול קורא לנו כי הוא חפץ בקרבתנו, מתוך הרצון לעורר אותנו לעשייה, לפעולה, למודעות גדולה יותר. לכל אחד מאיתנו ישנו קול פנימי החבוי בעמקי נפשו. קול זה, חלוש ככל שיהיה, הוא סוג של מצפן, מורה דרך פנימי, שיכול לנווט אותנו במהלך חיינו הפתלתל והעקלקל ולא תלוי בגורם חיצוני ככוכבים, מורים, ספרים או מאורעות להמשיך לקרוא "הלכתי כי קרא הקול" – על חשיבות הקול הפנימי בחיינו