דָבָּׂ‎שות תודה

מאור הורנשטיין

מאת: מאור הורנשטיין

יצא לי להרהר בזמן האחרון על איזה זן חדש של תודה (בטח יש איזה ספרון, מין "מגדיר תודות" איפשהו בעולם) שתפס אותי בזמן האחרון. בגלל שלא מצאתי את מגדיר התודות המדובר בשום חנות ספרים – עד שיימצא שם יותר מוצלח, בואו נקרא לזן הזה בינתיים דָבּשת תודה. זו מין תודה כזו שנמצאת על הגב, לא מודעים לה כלל ואפשר לסחוב אותה שנים. אבל אם מישהו פתאום יסובב לנו את הראש (בעדינות, כן?) או ישים רגע מראה מול העיניים – נוכל לראות – בואנה, יש לי פה איזו תודה שצריך לטפל בה. להמשיך לקרוא דָבָּׂ‎שות תודה

אמת מארץ תצמח

אלחנן לואיס

מאת: אלחנן לואיס.

בשיחה שהייתה לי לפני מספר שנים עם אבא שלי הוא אמר לי שלמושג אמת בתורה אין את אותה המשמעות שיש למושג זה כפי שאנו משתמשים בו היום. אמת בתורה פירושה: נאמנות. האמירה הזו הייתה לא יותר ממעניינת בעיני מבחינה אינטלקטואלית, אבל מהפכנית מבחינה פנימית, ואני חושב שלא הבנתי באותו רגע עד כמה. להמשיך לקרוא אמת מארץ תצמח

כן היה זה לא טוב

[פינה בנושא חרטה, מתוך מגזין מיוחד שיצא לאור בחנוכה]

מאת: אנונימית

הייתי חלק משלישית בנות בלתי נפרדות: תמיד ביחד בסניף, ישנות אחת אצל השניה, מרכלות על אותם בנים…

בערב אחד סתמי למדי יצאנו לשוק כדי קצת לשתות ולהשתחרר מהשבוע. אני כבר לא ממש זוכרת איך הערב הזה התגלגל, לכן אני גם לא יודעת להגיד מה תקף אותי פתאום לשאת איזה נאום נטול הקשר או התחשבות, נאום קצרצר שסיפר – אין לי מושג למה חשבתי שזה רעיון טוב להגיד את זה – שהקשר שלנו לא מספיק עמוק וחשוב לי. להמשיך לקרוא כן היה זה לא טוב

שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד
פורסם ב"דעת פרת", גיליון 16: שבת (תמוז, תשע"ז), עמ' 10-12.

"לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. […] מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה? […]
כשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים!"
(ח"נ ביאליק, "הלכה ואגדה", 1917)

להמשיך לקרוא שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת | דברים לפרשת בראשית

דני סגל

מאת: דני סגל.

מתחילים מהתחלה, אבל ממש.
פרשת בראשית, בריאת העולם, ששה ימים שבכל יום מתחדש משהו על קודמו; אור וחושך, לילה ויום, ים ויבשה, ארץ ושמים, צמחים, מאורות, עופות ודגים, כל החיה כולה והאדם. בתוך כל אלה אני רוצה להתייחס לרגע שכמעט לא קיים.
כשכמעט נגמר הכול ומסתיים פרק א' במילים "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי", ברגע שלפני תחילת פרק ב', נכתב: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". אנחנו נעצרים לזמן שהוא לא זמן – בין השמשות של ערב שבת, השבת הראשונה בעולם. מספרת לנו המשנה במסכת אבות שעשרה דברים נבראו ברגע הזה שבין קודש לחול: להמשיך לקרוא עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת | דברים לפרשת בראשית

איך נהלך ברגש בבית אלוהים

מתן קפלן

מאת: מתן קפלן.

מוסף. סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. מילים מוכרות ובכל זאת כל כך מנוכרת לנו כמתפללים. מוסף – תפילה שעניינה בקורבנות היום; וסדר עבודת הכהן הגדול – שעניינו בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים. מה לנו ולבית המקדש? מה לנו ולכהן הגדול? מה משמעותה של תפילה זו ביום הכיפורים, מה משמעותו של סדר העבודה לקורא בן זמננו?

אלו הן מקצת השאלות החדות והנוקבות ליהודי המגיע להתפלל ביום הכיפורים. כיצד נעמוד נוכח תפילה זו – האם נשנה את מילותיה? האם נתרגם את משמעותה?

אולי התשובה אינה תלויה ביכולת שלנו לקחת את התפילה ולעצב אותה כראות עינינו, אלא דווקא בעמידתנו נוכח התפילה כפי שהיא. עלינו לנסות להקשיב אל קולה העתיק ולשאול – מה הוא משמיע? להמשיך לקרוא איך נהלך ברגש בבית אלוהים

בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

רגב בן דוד

תשובה למרגלית ושרון (או: בדיקת כיוון להתחדשות היהודית הפלורליסטית)

לאחרונה נפתח ויכוח חשוב ומרתק שנוגע במהותו של מפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית בישראל, ומצביע על אתגריו המהותיים. הויכוח התנהל מעל דפי ה- Boston Review בין פרופ' אבישי מרגלית וד"ר אסף שרון, מצד אחד, לבין פרופ' מייקל וולצר, מהצד השני. מרגלית ושרון תקפו את טענתו של וולצר בספרו האחרון (העוסק במקרי-הבוחן של הודו, אלג'יריה וישראל) כי תהליך החילון נכשל מפני ששלל ודחה את המסורת באופן גורף במקום להיכנס להתמודדות פעילה, וביקורתית, איתה. טענתם הכללית של מרגלית ושרון היא כי לא ניתן לעשות שימוש ביקורתי במסורת על מנת לפנות לבעלי נטיות מסורתיות ולהעביר אותם למחנה הליברלי. וולצר הגיב למאמר שלהם, והם השיבו לתגובתו. (ועוד טקסט רלוונטי הוא ביקורת הספר של וולצר מאת תומר פרסיקו.)

מכיוון שבדיון עלו טענות חשובות ומהותיות למפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית (והאנטי-פלורליסטית) בישראל, אצביע כאן על הטענות המרכזיות שעלו בו – ואדון בהן. להמשיך לקרוא בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

ברית עם היהדות

מירית די-נור

מאת: מירית די-נור.

צהריי יום קרירים, שלהי אוגוסט, אדינבורו, סקוטלנד. אוחזת בידי כוס קפה מהביל ומביטה מבעד לחלון דירת ה-AIRBNB הקטנה – ארכיטקטורה זועקת היסטוריה ושורשים בכל רמ"ח לבניה ושס"ה רעפיה. הרחובות שזורים בפוסטרים ומודעות של פסטיבל הפרינג' המקומי שנערך לאורך כל חודש אוגוסט אבל אותי מה שמעניין הוא בעיקר לנוח.

רק לפני יומיים הסתיים לו סמינר בוגרים +. הסמינר חתם עבורי תקופה של כמעט עשור שבה המדרשה נוכחת בחיי. תקופה שהחלה בגיל 23 עם תוכנית ההמשך ששינתה את שמה, עוד בימים בהם בית המדרש היה מבנה של גן, המטבח היה בחוץ והדק היה ארגז חול אחד גדול. כמו רבים אחרים, המדרשה על שלל משמעויותיה חדרה עמוק לליבי ולחיי ובמעגליה פגשתי את עמרי. יחד בחרנו, לפני שלוש שנים, להתגורר בירוחם (אחרי שאני הכרתי את היישוב במהלך שנות התואר הראשון בכפר הסטודנטים) תוך כדי שאנו חוברים למעגלים קהילתיים חדשים-ישנים המשיקים וחופפים במידה רבה עם המעגלים המוכרים מהמדרשה.  להמשיך לקרוא ברית עם היהדות

מרַבָּנוּת לְרִיבּוֹנוֹת

תמר גור-קראוזה

מאת: תמר גור-קראוזה.

אחד הרגעים המשמעותיים והמרגשים בחייו של אדם הוא יום חתונתו. יום נדיר ומרגש, שטומן בחובו הזדמנות גדולה – לעצירה, להתבוננות, לאספת כל אוהבינו סביבנו, הזדמנות לבחור אחד בשנייה קבל עם ועדה. זהו יום שבו אנו נותנים תוקף לבחירה וליחד שלנו, ומקבלים מעין "בוסטר" של אהבה להמשך החיים ואת הידיעה שאנחנו לא לבד בכל הסיפור הזה.

החופה היהודית אמורה להחזיק את כל המרכיבים הללו בתוכה: את הבחירה והעדות, את היחיד והיחד, את הקהל, ההתרגשות, העצב וההודיה. אבל, לצערנו הרב במציאות הישראלית לרוב לא כך נראית החופה. להמשיך לקרוא מרַבָּנוּת לְרִיבּוֹנוֹת

הגדרה כזהות

אור אליאסיאן

מאת: אור אליאסיאן.

ההגדרות הזהותיות השונות שלי מתקשות לדור בכפיפה זו עם זו על הנייר. ואף על פי כן, כולן מרכיבות את היותי. אני בוחרת להגדיר את עצמי כאישה, דתייה, לסבית ומזרחית, למרות שאף אחת מן הזהויות הללו לא מתיישבות עלי בדיוק. עם כל אחת אני בוחרת להתכתב ולמקם את עצמי אחרת ביחס אליה.

הזהות שלי איננה סטטית, אני מאמינה שהחיות נמצאת דווקא במתחים שמרכיבים אותה. המתח מאפשר לי להשאר עירנית כל העת. אני יכולה לבחור לוותר על הגדרות, ופשוט להיות מי שאני  – ישות ששומרת שבת, שהמסורת שלה שאובה מעיראק ואיראן ובזוגיות עם אישה אחרת. מבחינה פרקטית חיי ישמרו זהים, עם ההגדרה ובלעדיה. אולם לולא ההגדרה, אני הופכת להיות אוסף של פרקטיקות שאין שום דבר שמתכלל אותם מלבד שמי. להמשיך לקרוא הגדרה כזהות

זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

רגב בן דוד

הזווית המהותנית של השיח העדתי: מזרחיים אוהבים .vs אשכנזים משכילים
מכיוונים שונים חוזר לאחרונה הנושא העדתי לשיח הציבורי – מ"ועדת ביטון" והדיון סביבה, מדחיפתה של שרת התרבות בהזדמנויות שונות, מהדיון המחודש בפרשת הילדים החטופים מקום המדינה, ועוד. אני מבקש לגעת כאן בזווית אחת ספציפית של השיח הזה – זו שמייחסת לכל אחד מהצדדים תכונות-אופי דומיננטיות (כגון חום ורגש למזרחיים, רציונליות וקור-רוח לאשכנזים). אנשים משני הצדדים אחראים לשיוך הסטראוטיפי הזה, ונראה שכל אחד מאותם דוברים התמקם מאחורי התכונות המיוחסות לו, ובמקום להפריך ייחוס זה, מתבצר בו ועסוק בהאדרתו בהשוואה לתכונות המיוחסות לאחר.
לדוגמה האחרונה אחראי התסריטאי והבמאי המצליח מאור זגורי, בעל טור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, שכתב ב- 15.7.16 טור שכותרתו "הפנתרים הלבנים", ובמסגרת מתקפתו (המוצדקת בחלקה) על אלה מקרב האשכנזים המזלזלים במזרחיים הצהיר: "אמא אוהבת עדיפה על אמא משכילה." למקרה שמישהו מהקוראים עשוי היה לפספס את המסר, הוא וידא הבנה בהבהירו: להמשיך לקרוא זגורי, על תנועת הרומנטיקה לא למדת?

דרושים שני שותפים – למאבק בזנות

רפי בינהורן

מאת: רפי בינהורן.

ב-18 באוגוסט צוין יום השנה למותה של ג', אישה שעבדה 15 שנים בזנות ושמה קץ לחייה, בעצרת זיכרון ומאבק בתופעת הזנות. מותה של ג' לפני כשנה הצית מחאה לסגירת בית הבושת שבו היא הועסקה – מחאה שאכן הצליחה להביא לסגירת המקום. יש הרבה היבטים מכמירי לב בסיפור הזה. בין היתר זה עצוב וקשה מאוד שרק כאשר אישה מתאבדת בשל עיסוקה בזנות והכותרות בעיתונים מסוגלות להעיד על המתחולל במחשכים, ננקטים צעדים משמעותיים למגר את התופעה.

היבט נוסף שמעלה הסיפור הוא הבעייתיות שבבלעדיות של אנשי שמאל חילוניים בהנפת הדגל במאבק בזנות. השמאל החילוני, שאינו זוכה לפופולאריות רבה, דומיננטי ביוזמות נגד התופעה, ובשל כך נפגעת התמיכה ביוזמות כאלו, המקוטלגות בטעות כמגזריות.

זה מצער. המאבק הזה לא צריך להיות מגזרי. בל נשכח שהיהדות היא חלוצה בהנפת הדגל למיגור הזנות.  להמשיך לקרוא דרושים שני שותפים – למאבק בזנות

התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

שמחתי על מאמר התגובה של אביתר בן-ארצי, לא רק משום שהציף חזרה למחשבותיי את המחשבות שכתבתי לפני שלוש שנים אודות הנושאים הללו, אלא משום שהוא מאפשר, כדרכם של תגובות ופולמוסים, לדייק ולחדד את המסר. להמשיך לקרוא התייחסות למאמר התגובה – סדנא דארע חד הוא

"סדנא דארעא חד הוא"?: על הקרקע המשותפת (באמת!) של חילונים ודתיים

אביתר בן ארצי

תגובה למאמר "כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים" מאת רגב בן דוד

מאת: אבייתר בן ארצי

מבוא

במאמרו החשוב מבסס רגב בן דוד את ההשקפה לפיה הדיכוטומיה בין רבני וריבוני שגויה, והנטייה להשליך אותה על החלוקה הסוציולוגית של דתיים וחילונים היא פסולה. לגישתו, הדיכוטומיה והשלכתה על החלוקה הסוציולוגית מולידות שיח מעוות ומתנשא. לכן, הוא מציע לנטוש את אותן, ולפנות להכרה בכך ש"כל אדם, ולא משנה באיזו השקפת עולם הוא מחזיק, "עושה לעצמו רב"; אנחנו נבדלים רק בזהות הטקסטים שאליהם אנחנו פונים ובזהות הדמויות שבהן אנו מכירים כדמויות סמכות." להמשיך לקרוא "סדנא דארעא חד הוא"?: על הקרקע המשותפת (באמת!) של חילונים ודתיים

חורבן בית המקדש: העדר ונוכחות

עמרי שאשא

מאת: עמרי שאשא

במעגל השנה היהודי מכונה שבת פרשת דברים 'שבת חזון'. זו השבת המקדימה את צום תשעה באב ולכן קוראים בה את ההפטרה מתחילת ספר ישעיה המתארת את חטאי ירושלים ופותחת במילים "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה ועל ירושלים…". במוצאי השבת יכנס צום ט' באב, היום שמוקדש לאבל על חורבן בתי המקדש הראשון והשני.

מה מקומו של בית המקדש בחיים היהודיים שלנו היום? ומה מסמל עבורנו חורבן בית המקדש? אני רוצה להצביע על שני דימויים שהציעה המסורת היהודית להבנת חורבן בית המקדש ובעזרתם לנסות ולענות את התשובה הפרטית שלי לשאלות הללו.  להמשיך לקרוא חורבן בית המקדש: העדר ונוכחות

מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

פורסם בגיליון 75 של 'דעות' (יוני-יולי 2016)*

הכותרות לא מסייעות
ערב אחד לפני כמה שנים, במהלך שנת מחקר שאותה ביליתי בניו-יורק, שקדתי  על ספרי אסכולת "היהדות החילונית". לפתע החלה להתגלגל שיחה נינוחה ביני לבין עמיתת-מחקר, אורתודוקסית מודרנית ממוצא אנגלוסקסי, בוגרת תוכנית "רביבים". היא תהתה באוזניי על המונח "קריאה חילונית בתנ"ך" שבו השתמשתי, ואני הסברתי שכוונתי להנחה שהתנ"ך חובר בזמן מסוים ובתנאים מסוימים, שהוא משקף תפיסת עולם מסוימת ושיש לעשות שימוש בכלים אקדמיים כדי לנתח אותו. "יפה מאוד," השיבה, "אבל כך גם אני קוראת ומלמדת תנ"ך". התשובה שלה חידדה אצלי את ההבנה  שהכותרות שבהן אנו משתמשים אינן מסייעות לנו. התחלתי לתהות מה יקרה אם אעקוף את הכותרות, ואתייחס רק לתוכן של הגישה. מהר מאוד התברר שקבוצת האנשים השותפה להשקפותיי גדולה משחשבתי; ושיותר מכך – היא כלל לא חופפת את החלוקות המגזריות המוכרות בחברה הישראלית.
להמשיך לקרוא מרכז הפיצה: היווצרותו של מגזר

הדברים שלא סיפרו לך על חופשת הלידה

שלומית ראונר-רוזיצקי

מאת: שלומית ראונר-רוזיצקי

כשדורון נולד לפני שנתיים, הוא צרח בלי הפסקה, בערך שלושה חודשים רצוף. בהתחלה עוד חיפשתי את הוראות ההפעלה שלו. הן לא היו במסמך שהוצמד עם לוח קשיח לעריסה בבית החולים  ("אפגר 9.5, מניקה, לא להעיר בלילה, ברזל"), ולמרות שלהרף עין היה נדמה שכן, לא קיבלנו מענה מועיל גם מחבילות הלידה השיווקיות שצנחו עלינו (שלושה חיתולים, שני מגבונים, המון המון דברי שבח על החברה המשווקת ועל השי. בסעיף של הוראות ההפעלה: פנקי אותו בחיתולים שלנו והילד יהיה רגוע. לא עזר). הכי קרוב להוראות הפעלה היו דברי האחות הראשית שכינסה את ההורים החדשים ופירטה להם בסבלנות את כל צבעי היציאות האפשריות בחודשים הקרובים: החל מחרדל וכלה בכוסברה, דרך תיאורים של עוד כמה מאכלים שעד היום אני לא נוגעת בהם. להמשיך לקרוא הדברים שלא סיפרו לך על חופשת הלידה

האם נצליח ליצור 'רצף' גם בשאלות של שמרנות וליברליות?

רגב בן דוד

מאת: רגב בן דוד

סביב מצעד הגאווה והסובלנות ונאום לוינשטיין התעורר שיח ערכי חשוב ונוקב בציבוריות הישראלית, והיו לו הדים משמעותיים גם בתוך קהילת המדרשה (למשל בדבריהם של יבניה ושל נעם גזונדהייט). בשיח הציבורי הזה מצאתי את עצמי לפרקים באי-נוחות, שרק בימים האחרונים התבהרה לי לכדי תובנה. תובנה זו, אם לדלג לרגע לשורה התחתונה, היא שבעוד ששיח הדתיות–חילוניות שלנו כבר מספיק מפותח, ניואנסי ורגיש למורכבות כדי להתעלות מעל לשחור/לבן ולזהות אפשרויות נוספות של גווני-אמצע, הרי ששיח השמרנות–ליברליות שלנו הוא צעיר ולכן סובל מתסמיני שחור/לבן. השאלה החשובה היא אם נצליח לייצר גם בציר הזה תפיסה של גווני-ביניים. להמשיך לקרוא האם נצליח ליצור 'רצף' גם בשאלות של שמרנות וליברליות?

מדוע למרות הכל לא אצעד בגאווה

נועם גזונדהייט

מאת: נועם גזונדהייט

ה'חצי שקל' שלי בעניין השיח סביב השתתפות השבוע ב"מצעד הגאווה":

אני מאוד יכול להבין את האינטואיציה שדוחפת אנשים שאני אוהב ומעריך להצהיר על כוונתם ללכת לצעוד במצעד הגאווה לאור האירועים האחרונים, גם אני חשתי בה. להמשיך לקרוא מדוע למרות הכל לא אצעד בגאווה

מי מפחד משירה בנקי?

יבניה קפלון

מאת: יבניה קפלון

כבר כמה חודשים שאני מנסה להבין למה הטקסט שאני כותב לכם עכשיו מטלטל אותי כל כך. נראה לי שיותר מכל סיבה, הניסיון למתוח חוט בין האימה ההיא ביום חמישי ההוא באמצע ירושלים, ללב שלכם ולבקשה שתכף אבקש מכם, הוא שקשה לי כל כך. זה מרגיש כמעט מסוכן מדי, ואולי אפילו קצת לא הוגן, לגשת אליכם ככה חשוף ופשוט לצפות, ואולי גם קצת לדרוש מכם, לקרוא בלב פתוח וגם להיענות, ובכל זאת… להמשיך לקרוא מי מפחד משירה בנקי?