“היֹה היה”: האם לימוד היסטוריה הוא עבדות הזמן?

האם ישנו אדם שאינו כבול לזמן כלשהו? להמשיך לקרוא “היֹה היה”: האם לימוד היסטוריה הוא עבדות הזמן?

האופטימיסט: שיחה עם פרופ’ אליעזר שבייד

נפגשתי עם פרופסור אליעזר שביד למחרת הבחירות לכנסת, עם שוך המולת מדגמי הטלוויזיה ותשדירי הבחירות, ונדמה שלא יכולתי לבחור לעצמי עיתוי מוצלח יותר לשוחח עם האיש המרתק הזה על ענייני השעה. שביד, 83, מגדולי חוקרי מחשבת ישראל שצמחו כאן בדורות האחרונים וחתן פרס ישראל בתחום זה, מתיישב מולי על כורסתו הצנועה, להמשיך לקרוא האופטימיסט: שיחה עם פרופ’ אליעזר שבייד

לכוחו המשחרר של ניפוץ האלילים

“כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. להמשיך לקרוא לכוחו המשחרר של ניפוץ האלילים

תם עידן המגזרים

“הפוליטיקה החדשה” הפכה להיות שם נרדף לכמה מן השינויים הבולטים שהתחוללו בשנים האחרונות במערכת הפוליטית בישראל להמשיך לקרוא תם עידן המגזרים

כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים

לפני כעשרים שנה טבע ארי אלון את הניגוד “אדם רבני / אדם ריבוני”, ומאז רבים המצטטים שורות אלו או המשתמשים במטבע לשון זו, במיוחד בקרב ההגות היהודית החילונית. להמשיך לקרוא כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים

יש אלוהים, אין אלוהים

בשבוע שבו נודע לי נושא הגיליון הנוכחי נפטר הרב מנחם פרומן. רק כשבועות מספר קודם לכן הלך מאיתנו הרב דוד הרטמן. שני גדולי הדור הללו, פורצי דרך בחשיבתם על היהדות, על האמונה ועל התורה, כל אחד בדרכו הייחודית, שניהם הגיעו אלינו למדרשה בסמינר הבוגרים לפני שנתיים, הסמינר שעסק בנושא מקומו של בית המדרש בהיסטוריה היהודית ובעקבותיו נוצר ‘בית פרת’ הראשון בירושלים. להמשיך לקרוא יש אלוהים, אין אלוהים

מי מפחד מתלמידי החכמים?

בפעם הבאה שתיכנסו לאחד מבתי המדרש של היהדות המתחדשת ותחושו רגע של התפעלות דתית, עצרו לרגע ושימו לב לכמה פרטים באותה חוויה. להמשיך לקרוא מי מפחד מתלמידי החכמים?

מידת הדין ואלוהי החסד

לקראת יום הכיפורים אנו קוראים את המגילה על שם יונה הנביא, ודאי מהסיבה העיקרית שהנושא שם הנו תשובה ובכך הצלה מפני הדין. העיר הגדולה נינוה, המלך והעם ואפילו הצאן צמים ומוחים בתפילה עבור מידת החסד, והם זוכים בזה. שאלות תיאולוגיות עולות, להמשיך לקרוא מידת הדין ואלוהי החסד

בקופסאות הבטון

השבוע, במסגרת פסטיבל ימי תרבות, הלכתי לראות את ההצגה בקופסאות הבטון. להמשיך לקרוא בקופסאות הבטון

בין קינה עתיקה לשירה חדשה: ביאליק על בית המדרש

בית המדרש, כרעיון וכעיקרון תרבותי היסטורי, הוא הנושא שעמד במוקד סמינר הבוגרים האחרון של המדרשה. הסמינר הוקדש ללימוד על בית המדרש, על מקומו ועל תפקידו בהיסטוריה היהודית, ולמחשבה השקפתית על מקומו של בית המדרש שלנו בתוך שרשרת דורות הלומדים. Hingchardowblenre . הנחת היסוד של הסמינר הייתה שההיסטוריה היהודית מעוצבת ומונעת במידה רבה על ידי רעיונות ומעשים שנרקחים בבית המדרש, על ידי לימוד ופירוש מחודש של מקורות התרבות והאמונה היהודית, כניסיון בלתי פוסק לשאוב מבארות ‘הימים ההם’ ולתת להם הגשמה חיונית ומעשית ‘בזמן הזה’. להמשיך לקרוא בין קינה עתיקה לשירה חדשה: ביאליק על בית המדרש

מתווה רעיוני ליצירת קהילות ברוח מדרשת עין פרת

מטרתו של מסמך זה הִנה להוות תשתית לדיון ועיסוק רעיוני ועקרוני בשאלת הקהילות כדרך חיים, וכיצד הן יכולות להפוך למסלול בר קיימא לבוגרי המדרשה החפצים לחיות במסגרת קהילתית בצורה כזו או אחרת. לצורך הדיון אחלק את המסמך לשני חלקים: רעיוני ואופרטיבי, כאשר בחלק הראשון אעסוק בשאלת הקהילה במובנה העקרוני והערכי, ובחלק השני אעסוק בצורות השונות בהן רעיון הקהילות יכול וצריך, לדעתי, לרקום עור וגידים בקרב בוגרי המדרשה והשותפים לדרכה. להמשיך לקרוא מתווה רעיוני ליצירת קהילות ברוח מדרשת עין פרת

הזולת – גיהינום או גן עדן?

“L’enfer c’est les autres” – “הגיהנום הוא הזולת”. את המשפט האלמותי הזה שם הפילוסוף הצרפתי הנודע ז’אן־פול סארטר בפיו של גרסאן, גיבור המחזה “בדלתים סגורות” (Huis Clos), אחד ממחזותיו החשובים והמפורסמים ביותר. המחזה, שנכתב ב־1944 והוצג לראשונה במאי אותה שנה בפריז, זמן לא רב לפני שחרורה מעול הכיבוש הנאצי, מביא את סיפורם של שלושה אנשים המובלים לאחר מותם לחדר בגיהינום. להמשיך לקרוא הזולת – גיהינום או גן עדן?

ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

בשבועיים האחרונים שמעתי את המשפט הזה “ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה” די הרבה, ואני כשאני שומעת ציטוט, אני הולכת למקור. מקור הפסוק “ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו” הוא בחומש דברים פרק כ”א.

להמשיך לקרוא ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

כי מציון תצא השבת

מהו אתגר השבת בזמננו? מהו מקומה של השבת במרחב הציבורי הישראלי בכלל והירושלמי בפרט? של מי השבת הזו בכלל? להמשיך לקרוא כי מציון תצא השבת

אחרי דומא

הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ושריפת משפחת דוואבשה בביתה בדומא – שניהם חלק מהניסיון הגדול שאנחנו צריכים לעמוד בו כדי לחיות כאן. להמשיך לקרוא אחרי דומא

‘דתיות’ ו’חילוניות’: הגדרת זהות ספיראלית בין ‘האחר’ לעצמי

מאמר זה עוסק בזהות אישית וקבוצתית, ובעיקר בשני מרכיבים מרכזיים של גיבוש הזהות: ראשית, יצירת ה’אחר’ והיחס הספירלי של הגדרת העצמי והגדרת ‘האחר’, ושנית, אופן קביעת קווי ההבחנה שיוצרים את החלוקה לקבוצות (‘אנחנו’ ו’הם’). להמשיך לקרוא ‘דתיות’ ו’חילוניות’: הגדרת זהות ספיראלית בין ‘האחר’ לעצמי

מה יוליד יום – אתגר מבורך

השינויים הטכנולוגיים של דורנו מעודדים בני אדם היום לכתוב יותר מאי פעם. לכתוב בהיקפים שמעולם לא היו כמותם, במגוון דרכים, בעושר רעיוני, בקצבים מהירים ותוך למידה ותגובה לאירועים רחוקים גיאוגרפית ממקומו של הכותב. להמשיך לקרוא מה יוליד יום – אתגר מבורך

לחשוב שאלוהים טוב

המסר הבולט של המועד הוא הרעה שהכתה בישראל והמתח שנגרם לאמונה באלוהים. להמשיך לקרוא לחשוב שאלוהים טוב