לשוב לשורשינו הציוניים (או תשובה לידיד ניאו-ישראלי)

אלירן זרד

מאת: אלירן זרד

לפני שבוע חגגנו 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון. אולי מוגזם לומר חגגנו. ציינו? לא ממש. כל "סלב" שמחליק בשלולית בשדרות רוטשילד מעורר דיון ציבורי סוער יותר. אפשר שמערך ההשקיה של עיריית תל אביב מצריך מחשבה אסטרטגית מחודשת. אבל מה יהיה על המדינה והחברה הישראלית המתנתקת והולכת ממקורות יניקתה, השוכחת את ראשית היווסדה? הרי רק לפני שנה חגגנו – ובאותו האופן ממש – 120 שנה לפרסום הספר שהביא לכינון הקונגרס, "מדינת היהודים", אולי הספרון המשפיע ביותר על תולדות העם היהודי בעידן החדש. דממה דקה. הזהו גורלו של בעל החזון המטורף שהחליט יום אחד לברוא במוחו מדינה והפכה עוד בימי חייו לעובדה פוליטית מוצקה? הזהו גורלה של החברה הישראלית להתנתק משורשי יצירתה – לא רק היהודים המסורתיים, אלא אף מאלה מודרניים – ולהמשיך לרחף כהזיה תלושה בחלל הפוליטי, ללא יסודות המחברים אותה לקרקע צמיחתה? הזהו כוחו של עם, הזוכר אלפי שנים את חורבן ביתו הלאומי, לנצור את תקומתו מחדש? להמשיך לקרוא לשוב לשורשינו הציוניים (או תשובה לידיד ניאו-ישראלי)

לצאת מגדרנו הציוני

דרור בונדי

מאת: דרור בונדי

נולדתי ציוני, סביי וסבתותיי כולם היו חלק מהמהפכה החלוצית הזו, והוריי חשו שהם ממשיכים אותה בחלוציות של גוש-אמונים. נולדתי ישראלי, ישראל היא ארצי ומולדתי, העברית היא שפתי, אני בשר מבשרו של העם היושב בציון. אבל מיציתי. אני מתוסכל, מרגיש שחייבים לצאת מהקופסא הציונית לנאו-ישראליות.

הכל התחיל במפגש עם השל, מפגש שהכה אותי בתדהמה. הגעתי אליו עם מפה, מפת היהדות הישראלית שהכרתיה היטב. הישראליות עצבה את דרכי, מאז פרפר נחמד ועד דויד גרוסמן; היהדות עצבה את תמונת עולמי מבית הוריי ועד שנים רבות של לימוד ישיבתי. והנה, פגשתי יהודי עם מפת יהדות דומה מאוד לשלי אך עם דרך אחרת לגמרי להתבונן בה. הכלל הראשון בכל ניווט הוא כיוונון המפה ביחס לתנאי השטח. אם טעית בכיוונון הבסיסי הזה, המפה עלולה להוליך אותך בכיוון הלא-נכון. השל טען שהישראליות שלי גורמת לי להחזיק את מפת היהדות הפוך.

להמשיך לקרוא לצאת מגדרנו הציוני